שרקן

השרקן, שנקרא גם חזיר גינאה, שייך למשפחת ה-Caviidae — מכרסם קטן ולא חזיר כלל. מקורו בהרי האנדים בפרו, אקוודור ובוליביה, שם גידלה אותו תרבות האינקה לפני יותר מ-3,000 שנה.

הספרדים הביאו אותו לאירופה במאה ה-16 ומשם הוא התפשט לכל העולם. בישראל השרקן הוא אחד מחיות המחמד הנפוצות ביותר. בפייסבוק פעילות קבוצות גדולות של מגדלי שרקנים ישראלים עם אלפי חברים.

בתוחלת חיים של 5 עד 7 שנים, גידול שרקן הוא מחויבות ממשית — לא פחות מחתול.

שרקנים מתחלקים לשלוש קטגוריות עיקריות לפי סוג הפרווה:

פרווה קצרה: גזע אמריקאי (American) — הנפוץ ביותר בעולם. פרווה קצרה, טיפול קל ומתאים למתחילים.

פרווה ארוכה: גזע פרואני (Peruvian) עם פרווה ארוכה ומשיית שדורשת סירוק יומיומי. מתאים לבעלי ניסיון.

פרווה גלית/רוזטה: גזע אביסיני (Abyssinian) עם פרווה שגדלה בקבוצות מסתובבות. מראה ייחודי ומושך.

תרבות האינקה בהרי האנדים אילפה את המין הבר Cavia aperea לחיית בית. המטרה העיקרית הייתה אספקת בשר, ועושר המשפחה נמדד לעיתים לפי מספר השרקנים שברשותה.

כאשר הספרדים הגיעו לדרום אמריקה במאה ה-16, הם הביאו את השרקן לאירופה. בחצרות המלוכה האירופיות הוא הפך במהרה לחיית מחמד של האצולה.

במאות ה-19 וה-20 שימש השרקן גם במחקרים מדעיים. כיום גידול שרקנים כחיות מחמד נפוץ הרבה יותר מכל שימוש אחר.

לשרקנים מגוון עשיר של צבעים ודוגמאות: לבן טהור, שחור, כתום, חום, אפור וכל שילוב של שניים או שלושה צבעים. צבע העיניים נע מחום כהה לאדום (אלבינו).

שיניי השרקן לא מפסיקות לגדול לעולם. חציר (hay) חייב תמיד להיות זמין כדי לשחוק אותן ולמנוע גדילה יתרה. ציפורני השרקן גדלות גם הן ויש לקצץ אותן כל 4 עד 6 שבועות.

השרקן פעיל בשעות היום ויש לו דפוסי שינה ועירות קצרים לאורך כל היממה. לפעמים הוא ישן עם עיניים פקוחות, מה שעלול להיראות מדאיג אך טבעי לגמרי.

מדובר ביצור שמוציא מגוון צלילים, כל אחד עם משמעות שונה. הצליל המפורסם ביותר הוא wheek — צפצופים עזים כשמצפים לאוכל.

הפופקורנינג (popcorning) הוא קפיצות שמחה פתאומיות עם סיבוב בגוף. קהילת השרקנים הישראלית קוראת לזה קפיצות שמחה. כשאתם רואים את זה, זה סימן שהשרקן שלכם שמח ובריא.

טיפול יומיומי בשרקן כולל מספר משימות עיקריות:

האכלה: חציר ללא הגבלה, ירקות טריים יומיומיים, מים נקיים.

ניקיון: פינוי צואה מהכלוב כל יום. החלפת מצע מלאה כל שבוע.

זמן חברתי: לפחות שעה מחוץ לכלוב בסביבה בטוחה.

בדיקת בריאות: כל יום שימו לב להתנהגות, תיאבון ומראה.

ציפורניים: גזרו כל 4 עד 6 שבועות.

חציר (Timothy Hay): חייב להיות זמין תמיד וללא הגבלה. מהווה 80 אחוז מהתזונה, שוחק את השיניים ושומר על מערכת העיכול.

ירקות טריים: כוס אחת ביום לכל שרקן. מיטב הבחירות בישראל: פלפל (האפשרות הטובה ביותר לויטמין C), חסה רומנית, מלפפון, פטרוזיליה.

גרגירים מיוחדים: כמות קטנה (כף אחת) ביום. חייב להיות מיוחד לשרקנים, לא לארנבות.

מים: מים נקיים תמיד בהישג יד.

מחלות נפוצות:

צפדינה (Scurvy): מחסור ויטמין C. סימנים: דימום חניכיים, אפטיה, פגיעה בניידות. מניעה: פלפל יומיומי.

מחלות נשימה: ניגר, קשיי נשימה. לרוב בגלל שינוי פתאומי בטמפרטורה.

בעיות עיכול: שלשול יכול להפוך לסכנה תוך שעות.

טפילים חיצוניים: קרדיות וכינים. סימנים: גירוד עז ונשירת שיער.

בעיות שיניים: ניכר בקשיי אכילה או נפיחות בלסת.

גודל כלוב: לפחות 0.7 מטר מרובע לשרקן אחד. לשניים, מטר מרובע ויותר.

מיקום: בישראל בחודשי הקיץ שמרו על הכלוב בתוך הבית, בחדר ממוזג. הימנעו ממיקומים שמקבלים שמש ישירה.

מצע: קש נקי, שבבי עץ בטוחים או מצע נייר. עובי לפחות 5 סנטימטר. החלפה שבועית.

ציוד הכרחי: בקבוק מים, קערת אוכל, מחזיק חציר, בית קטן להסתתרות.

טמפרטורה: בין 18 ל-24 מעלות. בקיץ הישראלי מיזוג אוויר חיוני.

גוריות השרקן נולדות מפותחות לחלוטין — עם עיניים פתוחות, פרווה מלאה ויכולת ללכת מיד לאחר הלידה. בתוך שעות ספורות הן כבר מנסות לאכול חציר.

האם מניקה 2 עד 3 שבועות. מגיל 3 שבועות, גוריות הזכר חייבות להיות מופרדות מהאם ומהאחיות כי הן כבר מסוגלות להפרות.

אם אינכם מתכננים לגדל, גדלו שתי נקבות יחד או שני זכרים שגדלו יחד מגיל צעיר.

מאיפה לקנות: בישראל ניתן למצוא שרקנים בחנויות חיות מחמד, מגדלים פרטיים ולפעמים באימוץ דרך קבוצות פייסבוק. קנייה ממגדל אחראי תמיד עדיפה.

סימני שרקן בריא:

• עיניים בהירות ונקיות
• פרווה נקייה ומבריקה
• התנהגות סקרנית ופעילה
• חוטם נקי, ללא ניגר
• תיאבון טוב

סימני אזהרה:

• עצלות או ביקו
• פרווה סבוכה או נושרת
• ניגר מהחוטם או מהעיניים
• רזון קיצוני