אלפקה

האלפקה היא בן בית של משפחת הקמלידים, אותה משפחה הכוללת גם את הלאמה, הגואנקו והוויקוניה. מוצאה בהרי האנדים הגבוהים, והיא מזה אלפי שנים מגודלת בעבור צמרה העדין ולא כחיית משא. אלפקות בוגרות מגיעות בדרך כלל לגובה של כ-0.8 עד 1 מטר בכתף, ומשקלן נע בין 50 ל-84 ק"ג, מה שהופך את האלפקה לקטנה בהרבה מקרובתה הלאמה.

אלפקות מגודלות בעיקר בשל הצמר, אך בעלים רבים מחזיקים בהן גם כבני לוויה למרעה וכבעלי חיים משקיים בחוות קטנות. הן חיות עדר ואינן משגשגות בבדידות, ולכן הן כמעט תמיד מוחזקות בקבוצות של שתיים ומעלה. אופיין רגוע וסקרן ברוב המקרים, והן נושכות לעיתים רחוקות. רוב התקשורת ביניהן מתבצעת באמצעות המהום עדין ושפת גוף, ולא באמצעות תוקפנות.

כקטגוריית בעלי חיים, האלפקה מתאימה לסביבה כפרית או כפרית למחצה עם שטחי מרעה, גדר בטוחה ומחסה מפני חום ולחות. מדובר בבעל חיים משקי ולא בחיית מחמד ביתית, ולעיתים קרובות חלים עליה כללי תכנון או חקלאות מקומיים.

למי מתאימה האלפקה

האלפקה מתאימה למי שיש לו קרקע, מסוגל להחזיק יותר מחיה אחת, ומוכן לגזיזה שנתית ולטיפול משקי שוטף. היא אינה מתאימה למגורים בדירה או בבית, לבעלים המעוניינים בחיית מחמד בודדה, או למי שאין לו מקום למרעה ולמחסה.

לאלפקה שני גזעים בלבד, ושניהם מוגדרים לפי מבנה הצמר ולא לפי גודל או מבנה גוף. שני הגזעים דומים בצורת הגוף ובאופי, כך שהבחירה ביניהם תלויה בדרך כלל בסוג הסיב שהבעלים מעוניין להפיק. הואקאיה הוא הנפוץ בהרבה מבין השניים ברחבי העולם.

כיצד מסווגים את הגזעים

שני הגזעים שייכים לאותו מין ומסוגלים להזדווג ביניהם. הסיווג ביניהם מתבסס אך ורק על מאפייני הצמר. צמר ההואקאיה קפיצי וגמיש, ואילו סיב הסורי חלק ומבריק. בתוך כל גזע, נהוג לתאר את החיות לפי צבע הצמר, הנע בגוונים טבעיים שבין לבן, חום בהיר וחום כהה, ועד אפור ושחור.

האלפקה נמנית עם בעלי החיים המבויתים העתיקים ביותר ביבשת אמריקה. תהליך הביות התרחש בהרי האנדים הגבוהים, באזור פרו של ימינו ובסביבתה, שם ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על גידול קמלידים לפני כמה אלפי שנים. מחקרים גנטיים מצביעים על כך שהאלפקה מוצאה בעיקר מהוויקוניה הבר, עובדה המשתקפת בשמה המדעי, Vicugna pacos.

בשונה מהלאמה הגדולה יותר, שפותחה בעיקר כחיית משא, האלפקה נבחרה בשל איכות סיבה. בתרבויות האנדים בתקופה שלפני הכיבוש הספרדי, צמר האלפקה היה חומר בעל ערך, והחיות גודלו בעדרים גדולים ברחבי מרעות הרמה הגבוהים.

הגעת האירופאים במאה השש עשרה שיבשה את הרעיית האנדית, ומספר האלפקות ירד בחדות באותה תקופה. עם זאת, המין שרד באזורי ההרים הגבוהים ביותר, שם היה מותאם ביותר, ומסורות הרעייה נמשכו בקרב קהילות האנדים.

מהעשורים האחרונים של המאה העשרים ואילך, אלפקות יוצאו והתבססו במדינות מחוץ לדרום אמריקה, ובהן אוסטרליה, ארצות הברית וחלקים מאירופה, שם הן מגודלות בעבור הצמר וכבעלי חיים משקיים בחוות קטנות. פרו נותרה המדינה בעלת אוכלוסיית האלפקות הגדולה בעולם.

לאלפקה גוף קומפקטי, צוואר ארוך וזקוף, ראש קטן עם עיניים גדולות, ואוזניים בולטות וזקופות. הרגליים דקות ומסתיימות בכפות רגליים רכות בעלות שתי אצבעות עם כריות, ולא בפרסות. הגוף מכוסה בצמר הגדל ברציפות ומוסר באמצעות גזיזה שנתית. בהשוואה ללאמה, האלפקה קטנה יותר, בעלת פנים עגולות יותר ואוזניים קצרות יותר, וללא האוזניים הארוכות בצורת בננה האופייניות ללאמה.

כיצד המראה משתנה בין הגזעים

ההבדל הבולט ביותר במראה בין שני הגזעים הוא מבנה הצמר. להואקאיה סיב צפוף ומתולתל הבולט מהגוף ומעניק מראה פרוותי ורך. לסורי סיב ארוך הגדל בתלתלים נפרדים ומעניק מראה חלק ונופל יותר. גודל הגוף ומבנהו דומים בעיקרם בין שני הגזעים.

האלפקות הן בעלי חיים הנטרפים בטבע ובעלי דחף עדר חזק, וההתנהגות שלהן משקפת צורך בביטחון שמספר גדול של פרטים מעניק. אלפקה בודדה נוטה להיות לחוצה, ולכן הן מוחזקות בקבוצות. בתוך העדר הן מייצרות סדר חברתי רופף ומבלות חלק ניכר מהיום ברעייה משותפת. הן ערניות לאיומים ומשמיעות קריאת אזעקה כאשר הן חשות סכנה.

האלפקות מתקשרות באמצעות מגוון קולות עדינים, כאשר הנפוץ שבהם הוא המהום רך, לצד שפת גוף כמו תנוחת האוזניים ויציבת הצוואר. הן בדרך כלל חיות שקטות. יריקה היא חלק מהרפרטואר הטבעי שלהן, המשמשת בעיקר ליישוב סכסוכים על מזון או מעמד בתוך העדר, ומופנית לרוב כלפי אלפקות אחרות ולא כלפי בני אדם.

רוב האלפקות חוששות ממגע בתחילה ומעדיפות שלא לאחוז בהן או לרסן אותן. באמצעות טיפול רגוע וקבוע הן מתרגלות לנוכחות אנושית. הן אינן תוקפניות מטבען ונושכות לעיתים רחוקות מאוד, שכן חסרות להן שיניים קדמיות עליונות.

טיפול יומיומי

• לספק גישה למרעה נקי או לחציר איכותי
• לוודא שמים טריים זמינים בכל עת
• לעקוב אחר כל חיה מבחינת תנוחה תקינה, תיאבון וצואה
• להחזיק לפחות שתי אלפקות יחד לביטחון עדרי

סביבה

• גדר בטוחה שתשמור על האלפקות בפנים ותרחיק טורפים
• מחסה בעל שלושה קירות או רפת לצל ולהגנה מגשם ורוח
• קרקע מנוקזת היטב לצמצום בעיות רגליים וטפילים
• צל ואוורור בימי חום, שכן אלפקות סובלות פחות מקור מאשר מחום

טיפוח וטיפול

האלפקות נגזזות פעם בשנה, בדרך כלל באביב, כדי לאסוף את הצמר ולמנוע עומס חום. יש לגזום את הציפורניים מעת לעת, ולבדוק את השיניים מאחר שהחותכות התחתונות ממשיכות לגדול. יש לטפל באלפקות ברוגע ולהימנע מריסון פתאומי, ולפעול מהצד ולא מהחזית.

האלפקות ניזונות ממספוא ובעלות קיבה תלת חדרית המתסיסה חומר צמחי ביעילות. עיקר התזונה הוא עשב מרעה בעונת הצמיחה וחציר כאשר המרעה דל או אינו זמין. הן אוכלות מעט יחסית בהשוואה לבעלי חיים משקיים גדולים יותר באותו משקל, ונוטות לרעות בעדינות בלי לעקור צמחים משורשם. האכלת יתר במזון עשיר או עתיר אנרגיה עלולה לגרום להשמנה ולבעיות בריאות, ולכן מספוא מרוכז ניתן בצמצום, אם בכלל.

יש להגביל פינוקים ולעולם לא להחליף בהם את המספוא. באזורים רבים המרעה והחציר אינם מספקים מינרלים בכמות מספקת, ולכן ייתכן שיידרש תוסף מינרלים המותאם לקמלידים. יש להבטיח זמינות של מים נקיים וטריים בכל עת, וצריכת המים עולה בימי חום ובתקופת ההנקה.

בטיפול נאות האלפקות הן חיות חסונות, ותוחלת החיים האופיינית שלהן היא כ-15 עד 20 שנה. מאחר שהן חיות נטרפות, הן נוטות להסתיר מחלה, כך ששינויים עדינים בתנוחה, בתיאבון או בצואה הם לעיתים קרובות הסימן הראשון לכך שמשהו אינו כשורה. בעיות נפוצות רבות קשורות לטפילים, לשיניים, לרגליים ולחום.

טיפול מונע

• בקרת טפילים סדירה וניהול מרעה
• גזיזה שנתית למניעת עומס חום
• בדיקות סדירות של שיניים, ציפורניים ומצב גוף
• חיסונים בהתאם להמלצות האזוריות
• הסגר לחיות חדשות לפני צירופן לעדר

אלפקות מגיעות בדרך כלל לבגרות מינית בגיל שנה עד שנתיים בקירוב, כאשר נקבות מוזדוות לרוב בגיל 12 עד 18 חודשים לאחר שהגיעו לגודל מתאים, וזכרים מבשילים מעט מאוחר יותר. הנקבות בעלות ביוץ מושרה, כלומר הביוץ מופעל על ידי ההזדווגות ולא על ידי מחזור סדיר, כך שהרבייה יכולה להתרחש לאורך רוב השנה. ההזדווגות מתבצעת כאשר הנקבה יושבת בתנוחה המכונה קוש (cush).

תקופת ההיריון ארוכה ונמשכת כ-11 עד 12 חודשים, וכמעט תמיד מניבה צאצא יחיד, המכונה קריה. תאומים נדירים מאוד. הלידות מתרחשות בדרך כלל בשעות היום. הקריה בדרך כלל עומדת על רגליה ויונקת תוך שעות ספורות מהלידה, והגמילה מתבצעת בהדרגה על פני כמה חודשים.

האם אלפקה מתאימה לכם?

האלפקות זקוקות למרעה, גדר בטוחה ומחסה, ויש להחזיק אותן בקבוצות, כך שכדאי לתכנן רכישה של לפחות שתי חיות. הן חיות כ-15 עד 20 שנה, מה שהופך אותן למחויבות ארוכת טווח הדומה לבעלי חיים משקיים אחרים. העלויות השוטפות כוללות מספוא וחציר, גזיזה שנתית, בקרת טפילים, טיפול וטרינרי ותחזוקת גדרות. הן אינן מתאימות למגורים בבית או בעיר, וייתכן שהחזקתן תהיה כפופה לתקנות חקלאיות או תכנוניות מקומיות.

היכן להשיג אלפקה

אלפקות נרכשות בדרך כלל ממגדלים מבוססים או מחוות קטנות, ולעיתים ניתן למצוא אותן דרך ארגוני הצלה או מסירה עבור חיות הזקוקות לבית חדש. יש לרכוש ממקור המחזיק בחיות בריאות ומטופלות היטב, מאפשר לראות את העדר, ומסוגל לייעץ בנוגע לטיפול. מאחר שאלפקות זקוקות לחברה, כדאי לתכנן רכישה של יותר מחיה אחת בעת ובעונה אחת.