שרופשייר
השרופשיר הוא כבש דו-תכליתי חסון, יקר ערך בזכות אופיו הצייתן, צמרו האיכותי ומבנה הבשר המצוין שלו.
- גודל
- בינוני
- תוחלת חיים
- 10–12 שנים
- מקור
- אנגליה
- מזג
- צייתן
מאפיינים
פרווה וטיפוח
איך בנויה הפרווה של שרופשייר ומה זה אומר בטיפוח.
- שכבות הפרווה
- פרווה צמרית
שרופשייר: צבעים ודוגמאות
מה אומר תקן הגזע של כל מועדון על כל צבע ודוגמה אצל שרופשייר. העבירו את הסמן מעל קביעה או הקישו עליה כדי לראות את הניסוח המקורי של המועדון.
משמעות הקביעות
- תקני
- Described by the club's breed standard.
תקן הגזע שרופשייר
מה התקן של כל מועדון דורש מהגזע שרופשייר: גודל, מבנה וצורות. כל מועדון מדבר רק בשם עצמו, ונתון שאף מועדון לא פרסם אינו מופיע כאן.
הניסוח של כל מועדון מתורגם במכונה.
מידות
מבנה גוף
פרופיל הפנים
רומי (קמור)פגם
“אף רומאי”
נשיאת האוזניים
זקופותפגם
“אוזניים עבות, גסות, ארוכות, זקופות או שמוטות”
נשיאת האוזניים
תלויותפגם
“אוזניים עבות, גסות, ארוכות, זקופות או שמוטות”
גודל האוזניים
בינוני
“באורך בינוני, מוצבות היטב”
גודל האוזניים
גדולפגם
“אוזניים עבות, גסות, ארוכות, זקופות או שמוטות”
אורך הרגליים
בינוני
“באורך בינוני, עם עצם חזקה ומפרקים זקופים”
קו הגב
מאוזן
“גב רחב וישר עם צלעות מקושתות היטב.”
אגן
תלול (אגן אווז)פגם
“אחוריים שמוטים (קטימה מוצבת נמוך)”
סימנים
- כתםפגם“כתמים לבנים או ניקוד בפנים, באוזניים ו/או ברגליים”
חלקי הגוף
על גזע השרופשייר
שרופשייר היא כבשה רב-תכליתית בגודל בינוני מאנגליה, מגדלים אותה לבשר ולצמר, ומוכרת באופי רגוע וקל לטיפול.
השרופשייר היא כבשה בגודל בינוני שפותחה במידלנדס האנגלי. זהו גזע רב-תכליתי, המגודל לבשר ולצמר בינוני וצפוף. הגזע ניכר בפנים וברגליים הכהות שלו, המכוסות בשיער רך שחור או חום כהה במקום צמר.
כבשות השרופשייר מוערכות הן על ידי בעלי משקים קטנים והן על ידי עדרים מסחריים. הן מולידות כבשים שריריים בעלי מבנה בשר טוב, והרחלות הן אמהות קשובות המבייתות בקלות יחסית. הגזע מסתגל לתנאי מרעה מגוונים וסובל אקלים לח, הנפוץ ברחבי בריטניה.
האופי הוא אחת התכונות המגדירות את הגזע. כבשות שרופשייר רגועות, טובות לב וקלות לטיפול, מה שהופך אותן למתאימות לבעלים המחפשים עדר נוח לניהול. לגזע יש גם תפקיד ייחודי כמרעה במטעי עצים ובפרדסים, שכן הכבשים נוטים להתעלם מקליפת עצים בוגרים ומעליהם.
| מאפיין | פרט |
|---|---|
| מוצא | אנגליה |
| גודל | בינוני |
| תוחלת חיים | 10-12 שנים |
| קבוצה / תפקיד | רב-תכליתי (בשר וצמר) |
| מתאים ל | מגדלי משק קטן, עדרים מסחריים, מרעה במטעים |
למי זה מתאים
השרופשייר מתאימה למגדלים המעוניינים בגזע שקט ולא תובעני, המניב גם כבשים וגם צמר שמיש. האופי הממושמע שלה הופך אותה לבחירה סבירה עבור מי שרק מתחיל לגדל כבשים, ויכולת האמהות הטובה שלה מפחיתה את העומס בזמן ההמלטה. מגדלים המנהלים פרדסים או יער צעיר משתמשים לעיתים בגזע כדי לשלוט בעשבייה בלי לפגוע בעצים בוגרים.
היסטוריה ומקור
השרופשייר פותחה במחוז שרופשייר שבאנגליה במהלך המאה ה-19, מהכלאה בין כבשות הרים מקומיות לגזעי דאון משופרים.
הגזע נושא את שמו של מחוז שרופשייר שבמידלנדס המערבי של אנגליה, שם פותח במחצית הראשונה של המאה ה-19. הוא גודל מכבשות הרים מקומיות בעלות קרניים ופנים כהות, שנמצאו באזור הגבול שבין שרופשייר לסטפורדשייר.
מגדלים שיפרו את הכבשים המקומיות הללו על ידי הכלאתן עם גזעי דאון מבוססים, ובהם הסאות'דאון, לצד דם מגזעי קוטסוולד ולסטר. המטרה הייתה כבשה נטולת קרניים בעלת מבנה בשר טוב יותר וצמר צפוף יותר, תוך שמירה על הסיבולת של עדר ההרים המקורי.
השרופשייר הוכר כגזע נפרד עד אמצע המאה ה-19, ובאנגליה הוקם ספר עדר לתיעוד היוחסין. בסוף המאה ה-19 יוצא הגזע בהיקף נרחב, הגיע לצפון אמריקה ולמדינות נוספות, שם התקבל כעדר משק מבוקש.
מספר הכבשים ירד במהלך המאה ה-20 ככל שמערכות מסחריות העדיפו גזעי אב סופיים אחרים, אך השרופשייר שמרה על מעריצים בקרב בעלי משקים קטנים ומגדלים המונעים משימור. השימוש המודרני שלה למרעה בין עצים העניק לגזע עניין מחודש באזורים מסוימים.
מראה חיצוני
השרופשייר היא כבשה בינונית ומוצקה בעלת צמר לבן ופנים ורגליים כהות ומובחנות, מכוסות שיער רך.
לשרופשייר גוף קומפקטי ושרירי, הנתמך ברגליים קצרות וחסונות. גם האיילים וגם הרחלות נטולי קרניים. הרושם הכללי הוא של מבנה עמוק ומרובע, המשקף את ייעוד הגזע לייצור בשר.
המאפיין המזוהה ביותר הוא הראש. הפנים והרגליים מכוסות בשיער רך וכהה, בגוונים שבין שחור לחום עמוק, המנוגד לצמר הלבן של הגוף. הצמר משתרע מעל הראש וכלפי מטה לכיוון העיניים, והאוזניים רכות וכהות.
| תכונה | תיאור |
|---|---|
| גובה | כ-65-75 ס"מ בכתף |
| משקל | איילים כ-100-125 ק"ג; רחלות כ-70-90 ק"ג |
| פרווה | צמר צפוף בדרגת עובי בינונית |
| צבעים | צמר לבן עם פנים ורגליים כהות (שחור או חום) |
| עיניים | כהות, בתוך פנים עטופות צמר |
פרווה וצבעים
הצמר לבן, צפוף ועדין יחסית לצמר בינוני, עם אורך סיב הנגזז פעם בשנה. משקל הגיזה נע בדרך כלל בטווח של 3-5 ק"ג. הפנים והרגליים עטופות בשיער כהה במקום צמר, תכונה שהשתרשה מוקדם בהתפתחות הגזע ונותרה נקודת מפתח בתקן הגזע.
מה אומר תקן הגזע שרופשייר, מועדון אחר מועדון
משקל בגזע שרופשייר: NZSBA 80-110 kg; SHROPSHIRE SBA 120 kg.
הניסוח של תקן הגזע שרופשייר שונה ממועדון למועדון, ולכן הנתונים שלהלן מופיעים לפי מועדון: ASRA, NZSBA, SHROPSHIRE SBA.
גודל
- משקל, זכר: NZSBA 80-110 kg; SHROPSHIRE SBA 120 kg
- משקל, נקבה: NZSBA 50-65 kg; SHROPSHIRE SBA 80 kg
- אורך הקווצה: NZSBA 65-75 mm; SHROPSHIRE SBA 100-150 mm
- קוטר הסיב: NZSBA 27-33 um
מבנה וצורות
כל אחת מאלה מקובלת לפחות במועדון אחד:
- פרופיל הפנים: ישר, קעור
- גודל האוזניים: בינוני
- קרניים: ללא קרניים (מטבעו)
- שיפוע שורש כף הרגל: זקוף
- אורך הרגליים: בינוני
- קו הגב: מאוזן
- אגן: שטוח
צורות שמועדונים מענישים עליהן
ליקוי או פסילה הם החלטה לפי תקן התערוכה. הם יכולים להשפיע על הדירוג, ובחלק מהמועדונים גם על הרישום.
- פגם: פרופיל הפנים: רומי (קמור) (SHROPSHIRE SBA); נשיאת האוזניים: זקופות (SHROPSHIRE SBA); נשיאת האוזניים: תלויות (SHROPSHIRE SBA); גודל האוזניים: גדול (SHROPSHIRE SBA); אגן: תלול (אגן אווז) (SHROPSHIRE SBA)
סימנים
פסיקת כל מועדון לגבי הסימנים המוגדרים של הגזע:
- כתם: פגם (SHROPSHIRE SBA)
כל נקודה זו לצד זו: השוואה בין המועדונים.
הפסיקות לקוחות מתקן הגזע שכל מועדון מפרסם, ומועדונים מעדכנים את התקנים שלהם. לפני תערוכה או רישום, בדקו מול המועדון את הנוסח העדכני.
מה כל מועדון קובע במדד משקל לגזע שרופשייר?
משקל, זכר: NZSBA 80-110 kg; SHROPSHIRE SBA 120 kg; משקל, נקבה: NZSBA 50-65 kg; SHROPSHIRE SBA 80 kg.
על אילו צורות מועדונים מענישים בגזע שרופשייר?
פגם: פרופיל הפנים: רומי (קמור) (SHROPSHIRE SBA); נשיאת האוזניים: זקופות (SHROPSHIRE SBA); נשיאת האוזניים: תלויות (SHROPSHIRE SBA); גודל האוזניים: גדול (SHROPSHIRE SBA); אגן: תלול (אגן אווז) (SHROPSHIRE SBA).
צבעי הגזע שרופשייר שהמועדונים מקבלים
מועדון SHROPSHIRE SBA מגדיר כתקן לגזע שרופשייר: ורוד.
מועדון SHROPSHIRE SBA הוא היחיד שאנחנו עוקבים אחריו לגבי הגזע שרופשייר עד כה, ומה שהוא מקבל: ורוד.
הפסיקות לקוחות מתקן הגזע שכל מועדון מפרסם, ומועדונים מעדכנים את התקנים שלהם. לפני תערוכה או רישום, בדקו מול המועדון את הנוסח העדכני.
אופי
כבשות שרופשייר רגועות, ממושמעות וטובות לב, קלות לטיפול ולעיתים רחוקות מאתגרות גדרות או מטפלים.
השרופשייר ידועה באופי שקט ויציב. הגזע רגוע וממושמע, מה שהופך משימות שגרתיות כמו גזיזה, גיזום פרסות וטיפול כללי לפחות מלחיצות הן עבור הכבשה והן עבור המגדל. כבשים המטופלות באופן קבוע מתרגלות לנוכחות אדם.
בתוך העדר הגזע יציב ולא נוטה לבהלה. הרחלות טובות לב אך קשובות כאמהות, ומגנות על כבשים צעירים מפני הפרעה. הגזע סובלני כלפי בעלי חיים אחרים בדרך כלל ואינו נוטה לבחון גדרות, אם כי גדר תקנית ואטומה עדיין נדרשת.
כמו כל הכבשים, גם השרופשייר היא חיה עדרית ומתפקדת הכי טוב בחברת בני מינה. פרטים מבודדים חווים לחץ. הרקע העבודתי שלה ניכר גם ביציבותה, והיא מתוארת ככבשה חרוצה הנעה בשלווה על פני המרעה.
| תכונה | דירוג |
|---|---|
| חיבה | 2 |
| אנרגיה | 2 |
| יכולת אילוף | 3 |
| נטייה להשמיע קול | 2 |
| נשירת שיער | 1 |
טיפול וניהול
שרופשייר היא כבשה חסונה ודלת תחזוקה, הזקוקה למרעה טוב, גזיזה שנתית וטיפול שוטף בפרסות ובטפילים.
השרופשייר הוא גזע חסון המתמודד היטב עם התנאים הלחים והממוזגים של ארץ מוצאו. הניהול היומיומי עוקב אחר הנוהג המקובל לכבשת צמר בינוני, עם תשומת לב לפרווה, לפרסות ולבקרת טפילים.
טיפוח
- לגזוז פעם בשנה, בדרך כלל בסוף האביב או בתחילת הקיץ.
- לבדוק ולגזום פרסות מספר פעמים בשנה כדי למנוע גדילת יתר ובעיות רגליים.
- לשמור על ניקיון הצמר סביב האחוריים (ניקוי אחורי) כדי להפחית סיכון לתקיפת זבובים בחודשים החמים.
- לבדוק את הפרווה לאיתור סימני טפילים או גירוי בעור בזמן הטיפול.
פעילות גופנית
- לספק גישה למרעה; הגזע מקבל את הפעילות הגופנית שלו מחיפוש מזון.
- לסובב בין חלקות מרעה כשניתן, כדי לשמר את איכות העשב ולהפחית עומס תולעים.
- לאפשר מרחב תנועה כקבוצה, שכן הגזע הוא רועה יציב אך פעיל.
סביבה
שרופשייר זקוקה לגדר תקנית ואטומה, לגישה למים נקיים ולמחסה מפני מזג אוויר קיצוני ושמש חזקה. מרעה מנוקז היטב מפחית בעיות פרסות וטפילים. הרגל הגזע להתעלם מקליפת עצים בוגרים הופך אותו למתאים למרעה בפרדסים ובמטעים צעירים, אם כי יש להגן עדיין על עצים צעירים או בעלי קליפה דקה.
טיפוח לגזע שרופשייר
הפרווה בגזע שרופשייר: פרווה צמרית.
הפרווה קובעת כמעט הכול בטיפוח של הגזע שרופשייר, אז כדאי להתחיל ממנה.
- שכבות הפרווה: פרווה צמרית
מה הפרווה הזאת דורשת ממך
- פרווה צמרית ממשיכה לצמוח ומתלבדת בקלות, ולכן היא צריכה סירוק קבוע ועם הזמן גם קיצור או גזיזה.
מטפח שמכיר את הגזע יכול להתאים את כל זה לבעל החיים הספציפי. עור כואב, קשרים צמודים לעור או שינוי פתאומי בפרווה הם סיבה לפנות לווטרינר.
איזו פרווה יש לגזע שרופשייר?
לפי הרישומים שלנו: שכבות הפרווה: פרווה צמרית.
תזונה והזנה
שרופשייר משגשגת על מרעה איכותי, עם חציר משלים בחורף ומזון נוסף לרחלות בהיריון מתקדם ובהנקה.
השרופשייר היא בעיקר חיית מרעה ומסתדרת היטב על מרעה איכותי במרבית ימות השנה. עשב ומספוא מהווים את בסיס התזונה. ככבשה מעלת גירה, היא זקוקה לגישה עקבית לסיבים ולמים נקיים, לצד תערובת מינרלים המותאמת לכבשים.
צרכי המזון עולים בנקודות מפתח לאורך השנה. רחלות בהיריון מתקדם ובזמן הנקה זקוקות ליותר אנרגיה וחלבון, וכבשים צעירים במהלך גדילה זקוקים למספוא איכותי ולעיתים לתערובת ריכוזית כדי להגיע למשקל שיווקי. בחורף, כאשר העשב מדולל, חציר או תחמיץ מחליפים את המרעה הטרי.
| שלב חיים | צריכה משוערת ליום | ארוחות |
|---|---|---|
| אחזקה (רחלה יבשה) | מרעה, או כ-1-1.5 ק"ג חציר | גישה חופשית / 1 |
| היריון מתקדם | מרעה בתוספת 0.3-0.5 ק"ג תערובת | 1-2 |
| רחלה מניקה | מרעה בתוספת 0.5-0.9 ק"ג תערובת | 2 |
| כבש בגדילה | מרעה בתוספת מזון התחלה לפי הצורך | גישה חופשית |
פינוקים ותוספים
יש לספק תוסף מינרלים ייעודי לכבשים, בייחוד באזורים הידועים כחסרי סלניום או קובלט בקרקע. כל שינוי בהזנה בתערובת ריכוזית צריך להיעשות בהדרגה על פני מספר ימים כדי למנוע הפרעות עיכול וחמצת. מלח ומים נקיים צריכים להיות זמינים תמיד.
בריאות
השרופשייר היא כבשה חסונה החיה כ-10-12 שנים, כשהבריאות מתמקדת במניעה שוטפת של טפילים, בעיות פרסות ותקיפת זבובים.
השרופשייר הוא גזע חזק ללא הפרעות ייחודיות לגזע הנפוצות באוכלוסייה. בניהול טוב הוא חי בדרך כלל 10-12 שנים, אם כי רחלות מרביע מוצאות לעיתים קרובות מוקדם יותר משהפוריות שלהן יורדת. רוב בעיות הבריאות הן הדאגות הכלליות המשפיעות על כבשי מרעה ולא בעיות ייחודיות לגזע.
| מצב | סימנים | הערה |
|---|---|---|
| טפילים פנימיים (תולעים) | ירידה במשקל, שלשולים, פרווה ירודה | לנהל באמצעות סבב מרעה ותילוע ממוקד |
| צליעה / דלקת פרסה | צליעה, ריח, נפיחות ברגליים | לגזום ולטפל; לשמור על קרקע מנוקזת היטב |
| תקיפת זבובים | אי שקט, פרווה מלוכלכת, זחלים | למנוע באמצעות ניקוי אחורי וגזיזה בזמן |
| דלקת עטין | עטין חם וקשה; רחלה חולה | נפוץ יותר סביב ההנקה; לטפל מוקדם |
| הרעלת היריון | חולשה בהיריון מתקדם | קשורה לתזונה ברחלות בהיריון מתקדם |
טיפול מונע
- לעקוב אחר תוכנית בקרת תולעים המבוססת על סבב מרעה ובדיקות צואה.
- לגזום פרסות באופן סדיר ולטפל בצליעה ללא דיחוי.
- לחסן נגד מחלות קלוסטרידיאליות לפי המלצת הווטרינר המקומי.
- לבצע ניקוי אחורי ולגזוז בזמן כדי להפחית תקיפת זבובים.
- להזין רחלות כראוי במהלך היריון מתקדם כדי למנוע מחלה מטבולית.
רבייה
רחלות שרופשייר פוריות וממליטות בקלות, ומולידות בדרך כלל כבש אחד או שניים לאחר היריון של כחמישה חודשים.
השרופשייר מוערכת כגזע אימהי. הרחלות מגיעות לגיל רבייה בשנתן הראשונה, ורבות מוזדווגות לראשונה בגיל כ-18 חודשים, אם כי הניהול משתנה מעדר לעדר. הגזע עונתי ברבייה, כאשר רוב הזיווגים מתרחשים בסתיו והכבשים נולדים באביב.
ההיריון נמשך כחמישה חודשים, קרוב ל-147 יום. ההמלטה בדרך כלל פשוטה יחסית, בזכות גודל הכבש הבינוני של הגזע ומבנה האגן הטוב של הרחלות. הרחלות קשובות ועתירות חלב, מה שתומך בהישרדות הכבשים ובגדילה מוקדמת יציבה.
גודל השגר הוא בדרך כלל כבש אחד או שניים, כאשר תאומים נפוצים ברחלות המנוהלות היטב. הכבשים חיוניים וגדלים היטב על חלב הרחלה ועל המרעה. איילים משמשים כאבות סופיים או אימהיים בהתאם למערכת, והאופי הממושמע של הגזע ניכר גם בכבשים, מה שהופך אותם לקלים לטיפול.
| מדד | ערך |
|---|---|
| גיל רבייה (רחלה) | לרוב מוזדווגת לראשונה בגיל כ-18 חודשים |
| עונת רבייה | סתיו (עונתי) |
| היריון | כ-147 יום (כחמישה חודשים) |
| גודל שגר | בדרך כלל כבש אחד עד שניים |
| גמילה | בסביבות 12-16 שבועות |
שאלות נפוצות
שאלות נפוצות על כבשת השרופשייר, בנושאי גודל, אופי, טיפול, תוחלת חיים, התאמה וזמינות.
מה גודלה של כבשת שרופשייר?
השרופשייר היא גזע בגודל בינוני. איילים שוקלים בדרך כלל כ-100-125 ק"ג ורחלות כ-70-90 ק"ג, בגובה של כ-65-75 ס"מ בכתף.
איך האופי של השרופשייר?
הגזע רגוע, ממושמע וטוב לב. כבשות שרופשייר קלות לטיפול, נשארות יציבות בתוך העדר, ולעיתים רחוקות מאתגרות את המטפלים, מה שהופך אותן לפשוטות לניהול.
האם קל לגדל שרופשייר?
כן. זהו גזע חסון ודל תחזוקה המשגשג על מרעה. הטיפול השוטף כולל גזיזה שנתית, גיזום פרסות סדיר ומניעה סטנדרטית של טפילים ותקיפת זבובים.
כמה זמן חיות כבשות שרופשייר?
בטיפול טוב, כבשת שרופשייר חיה בדרך כלל 10-12 שנים, אם כי רחלות מרביע מוצאות לעיתים קרובות מוקדם יותר לאחר שהפוריות שלהן יורדת.
האם שרופשייר מתאימה למתחילים?
האופי הממושמע, ההמלטה הקלה והאמהות הטובה הופכים אותה לבחירה סבירה עבור מי שרק מתחיל לגדל כבשים, בתנאי שיש ניהול עדר בסיסי נאות.
למה משמשות כבשות שרופשייר?
מדובר בגזע רב-תכליתי המגודל לבשר ולצמר. הגזע משמש גם למרעה בפרדסים ובמטעים צעירים, שכן הוא נוטה להתעלם מעצים בוגרים.
האם קל למצוא כבשות שרופשייר?
הגזע מבוסס באנגליה ויוצא היסטורית לצפון אמריקה ולמקומות נוספים. המספרים קטנים יותר מגזעים מסחריים מרכזיים, כך שקונים בדרך כלל משיגים בעלי חיים דרך אגודות גזע ומגדלים מומחים.
מהקהילה
שאלו על שרופשיירעדיין אין שאלות על שרופשייר. היו הראשונים לשאול.