המפשייר
ההמפשייר הוא כבש בשר איתן בעל פנים כהות, המוערך בשל צמיחתו המהירה, חוסנו ומזגו הרגוע והנוח לטיפול.
- גודל
- גדול
- תוחלת חיים
- 10–12 שנים
- מקור
- אנגליה
- מזג
- רגוע
- צבעי התקן
- לבן
מאפיינים
פרווה וטיפוח
איך בנויה הפרווה של המפשייר ומה זה אומר בטיפוח.
- שכבות הפרווה
- פרווה צמרית
המפשייר: צבעים ודוגמאות
מה אומר תקן הגזע של כל מועדון על כל צבע ודוגמה אצל המפשייר. העבירו את הסמן מעל קביעה או הקישו עליה כדי לראות את הניסוח המקורי של המועדון.
תקני הגזע מתארים את המפשייר בצבעים הבאים: לבן.
משמעות הקביעות
- תקני
- Described by the club's breed standard.
- פגם
- Named by the club's breed standard as a fault: the animal can be shown but is penalized.
שינויי צבע
איך הצבעים של המפשייר עשויים להשתנות במהלך החיים.
שחורהופך לצבעאפור
פרווה · עם הגיל
שחורהופך לצבעחום כהה
פרווה · עם הגיל · משבוע 0 עד שבוע 52
שחורהופך לצבעאפור
פרווה · מתקדם
שחורהופך לצבעחום
פרווה · בשמש · עשוי לחזור
לבןהופך לצבעמנוקד
פרווה · מתקדם
שחורהופך לצבעלבן
פרווה · עם מצב הגוף · עשוי לחזור
מקורות
כל קביעה מבוססת על תקן הגזע שפרסם המועדון או על רשימת הצבעים שלו.
תקן הגזע המפשייר
מה התקן של כל מועדון דורש מהגזע המפשייר: גודל, מבנה וצורות. כל מועדון מדבר רק בשם עצמו, ונתון שאף מועדון לא פרסם אינו מופיע כאן.
הניסוח של כל מועדון מתורגם במכונה.
מבנה גוף
שיפוע שורש כף הרגל
זקוף
“השוקיים התחתונות צריכות להיות קצרות וזקופות.”
שיפוע שורש כף הרגל
שמוט (חלש)פגם
“שוקיים תחתונות ארוכות מדי או כבש הנשען על שוקיו התחתונות.”
קו הגב
מאוזן
“קו גב ישר”
עקבים
עקבי מגלפגם
“קרסוליים בצורת חרמש (זווית רבה מדי בקרסול).”
סימנים
- כתםפגם“שערות לבנות בכתם על האף בבעלי חיים צעירים”
חלקי הגוף
אודות כבשת ההמפשייר
המפשייר היא כבשת בשר גדולה בעלת פנים כהות שמקורה בדרום אנגליה, ידועה בגדילה מהירה, בעמידות ובאופי רגוע וקל לניהול.
המפשייר, המכונה לעיתים גם המפשייר דאון, היא גזע כבשות בשר שמקורו באזורי הגיר המדורגים של דרום אנגליה. מדובר בבעל חיים גדול ומוצק, שפניו, אוזניו ורגליו בגוון חום כהה עד שחור, על רקע צמר לבן וצפוף. הגזע פותח בעיקר כדי להניב טלאים שגדלים מהר ומגיעים לבשלות על מרעה בזמן קצר, והוא עדיין נפוץ כאייל הזרעה סופי המוצלב על עדרי כבשות מסחריים.
כיום מגדלים כבשות המפשייר באזורי גידול כבשים רבים, בהם בריטניה, צפון אמריקה וחלקים מיבשת אירופה. הן מתאימות למערכות מרעה שבהן קצב הגדילה של הטלאים ואיכות הפגר חשובים. הגזע גם נפוץ בתערוכות חקלאיות, שם בודקים את יציבתו הזקופה ואת מבנהו השרירי האחיד לפי תקן הגזע.
האופי רגוע וטבעי. כבשות המפשייר בדרך כלל צייתניות וקלות לטיפול, מה שהופך אותן לבחירה מעשית לחוות קטנות, למשקים משפחתיים ולמגדלים חדשים בתחום.
| מאפיין | פרט |
|---|---|
| מוצא | אנגליה |
| גודל | גדול |
| תוחלת חיים | 10-12 שנים |
| קבוצה/תפקיד | גזע בשר, משמש כאייל הזרעה סופי |
| מתאים ל | מערכות מרעה, מגדלים קטנים, מגדלים מתחילים |
למי זה מתאים
המפשייר מתאימה למגדלים שרוצים כבשת בשר עמידה ופרודוקטיבית שקלה לניהול. היא מתפקדת היטב בייצור טלאים מסחרי ומתאימה גם למגדלים קטנים שמגדלים כמה כבשות למקפיא או לתערוכות. מכיוון שהגזע גדול וגדל מהר, הוא זקוק למרעה טוב ולשטח מספק, ולא למרעה מינימלי. אופיו הרגוע הופך משימות שגרתיות כמו הזזה, גזיזה וטיפול בפרסות לפשוטות יותר בהשוואה לגזעים עצבניים יותר.
היסטוריה ומקור
המפשייר פותחה בתחילת המאה ה-19 בגבעות הגיר של מחוז המפשייר שבאנגליה, מהכלאה בין כבשות דאון מקומיות לבין הסאות'דאון וגזעים נוספים.
הגזע נקרא על שם מחוז המפשייר שבדרום אנגליה, שם פותח במחצית הראשונה של המאה ה-19. גבעות הגיר של האזור אכלסו כמה סוגים מקומיים ותיקים של כבשות קרניות ופנים כהות, ובהם האולד המפשייר, הווילטשייר הורן והברקשייר נוט. כבשות גבעה עמידות אלו שימשו כבסיס הגנטי לגזע החדש.
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19 החלו מגדלים להכליא את כבשות הדאון המקומיות עם הסאות'דאון, שהוערך בזכות איכות בשרו ומבנהו הקומפקטי חסר הקרניים. המטרה הייתה לשלב את הגודל והעמידות של הכבשות המקומיות עם הבשלות המוקדמת ואיכות הפגר של הסאות'דאון. התוצאה הייתה כבשה גדולה יותר, ללא קרניים, כהת פנים, שגדלה מהר על סבבי הגידול והמרעה של התקופה.
עד אמצע המאה ה-19 התבסס הגזע כהמפשייר דאון, ובהמשך המאה הוקם ספר עדר לתיעוד היחוסים. הגזע התפשט ברחבי מחוזות הגידול של אנגליה, שם פוטמו הטלאים על יבולי שורש ומספוא בשיטת ההגדרה המסורתית.
מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ואילך יוצאו כבשות המפשייר בהיקף נרחב. הגזע הגיע לארצות הברית, שם הפך לאחד מאיילי ההזרעה הסופיים הנפוצים, והובא גם למדינות מגדלות כבשים נוספות. כיום הוא מוחזק הן כבעל חיים טהור-גזע לתערוכות וליחוס, והן כאייל עבודה בהכלאה מסחרית.
מראה ותקן הגזע
המפשייר היא כבשה גדולה ושרירית עם פנים, אוזניים ורגליים בגוון חום כהה עד שחור, צמר לבן וצפוף וראש חסר קרניים עם כיפת צמר קלה.
המפשייר היא כבשה גדולה ועמוקת גוף, עם גב ישר ורבע אחורי שריר המשקף את ייעודה כבעלת בשר. הפנים, האוזניים והרגליים התחתונות כהות, בגוון חום עד שחור, בעוד הגוף עטוי צמר בינוני, לבן וצפוף. הראש חסר קרניים, כלומר גם האיילים וגם הכבשות נטולי קרניים באופן טבעי, והוא נישא על צוואר חזק מעל חזה רחב. כיפת צמר קצרה מכסה בדרך כלל את קדקוד הראש בין האוזניים.
| תכונה | תקן |
|---|---|
| גובה | כ-65-75 ס"מ בכתף |
| משקל | איילים כ-120-160 ק"ג; כבשות כ-90-120 ק"ג |
| צמר | צמר בינוני, לבן וצפוף, בעובי של כ-25-33 מיקרון |
| צבעים | גוף לבן עם פנים, אוזניים ורגליים בגוון חום כהה עד שחור |
| עיניים | כהות וערניות, ממוקמות בפנים כהות ורחבות |
צבע ומרקם הצמר
הצמר לבן, צפוף ובעובי בינוני, ומתאים לשימוש כללי ולא לטקסטיל עדין. גזיזה של כבשה בוגרת שוקלת בדרך כלל בטווח של 2.5-4 ק"ג, בהתאם לגיל, למצב הגוף ולניהול. הניגוד בין צמר הגוף הלבן לבין הפנים והרגליים הכהות הנטולות צמר הוא המאפיין החזותי המובהק של הגזע. הכתמים הכהים אמורים להיות בגוון חום מוצק עד שחור, ללא כתמים לבנים גדולים, והצמר צריך לגדול היטב לאורך הרגליים ולרוחב הקדקוד בלי להסתיר את הפנים הכהות.
מה אומר תקן הגזע המפשייר, מועדון אחר מועדון
משקל בגזע המפשייר: AHSA מעל 136.1 kg; NZSBA 100-120 kg.
הניסוח של תקן הגזע המפשייר שונה ממועדון למועדון, ולכן הנתונים שלהלן מופיעים לפי מועדון: AHSA, HAMPSHIRE DSBA, NZSBA.
גודל
- משקל, זכר: AHSA מעל 136.1 kg; NZSBA 100-120 kg
- משקל, נקבה: AHSA מעל 90.7 kg; NZSBA 80-100 kg
- אורך הקווצה: NZSBA 50-75 mm
- קוטר הסיב: NZSBA 26-30 um
מבנה וצורות
כל אחת מאלה מקובלת לפחות במועדון אחד:
- נשיאת האוזניים: אופקיות
- גודל האוזניים: בינוני, גדול
- קרניים: ללא קרניים (מטבעו)
- שיפוע שורש כף הרגל: זקוף
- קו הגב: מאוזן
- חזה: רחב
- אגן: שטוח
צורות שמועדונים מענישים עליהן
ליקוי או פסילה הם החלטה לפי תקן התערוכה. הם יכולים להשפיע על הדירוג, ובחלק מהמועדונים גם על הרישום.
- פגם: קרניים: קרניים רופפות (AHSA); שיפוע שורש כף הרגל: שמוט (חלש) (HAMPSHIRE DSBA, NZSBA); עקבים: עקבי מגל (AHSA, HAMPSHIRE DSBA); עקבים: עקבי פרה (NZSBA)
סימנים
פסיקת כל מועדון לגבי הסימנים המוגדרים של הגזע:
- נקודות: פגם (AHSA)
- כתם: פגם (HAMPSHIRE DSBA)
כל נקודה זו לצד זו: השוואה בין המועדונים.
הפסיקות לקוחות מתקן הגזע שכל מועדון מפרסם, ומועדונים מעדכנים את התקנים שלהם. לפני תערוכה או רישום, בדקו מול המועדון את הנוסח העדכני.
מה כל מועדון קובע במדד משקל לגזע המפשייר?
משקל, זכר: AHSA מעל 136.1 kg; NZSBA 100-120 kg; משקל, נקבה: AHSA מעל 90.7 kg; NZSBA 80-100 kg.
על אילו צורות מועדונים מענישים בגזע המפשייר?
פגם: קרניים: קרניים רופפות (AHSA); שיפוע שורש כף הרגל: שמוט (חלש) (HAMPSHIRE DSBA, NZSBA); עקבים: עקבי מגל (AHSA, HAMPSHIRE DSBA); עקבים: עקבי פרה (NZSBA).
צבעי הגזע המפשייר שהמועדונים מקבלים
מועדון HAMPSHIRE DSBA מגדיר כתקן לגזע המפשייר: לבן.
מועדון HAMPSHIRE DSBA הוא היחיד שאנחנו עוקבים אחריו לגבי הגזע המפשייר עד כה, ומה שהוא מקבל: לבן.
צבעים שנענשים בזירת התערוכה
ליקוי או פסילה הם החלטה לפי תקן התערוכה. הם יכולים להשפיע על הדירוג, ובחלק מהמועדונים גם על הרישום.
- פגם: שחור (HAMPSHIRE DSBA)
מעבר לצבע הראשי
התקנים מתייחסים ליותר מהצבע הראשי. אלה רשומים כתקן:
- עור וקשקשים: ורוד
הפסיקות לקוחות מתקן הגזע שכל מועדון מפרסם, ומועדונים מעדכנים את התקנים שלהם. לפני תערוכה או רישום, בדקו מול המועדון את הנוסח העדכני.
אילו צבעים של הגזע המפשייר נחשבים לליקוי או לפסילה?
פגם: שחור (HAMPSHIRE DSBA).
אופי והתנהגות
כבשות המפשייר רגועות, טובות לב וצייתניות, מתנהלות היטב בטיפול ובעדר, ולכן קל לנהל אותן בעדרים מעורבים ואצל מגדלים מתחילים.
המפשייר ידועה באופייה הרגוע והיציב. הכבשות טובות לב ומתרגלות במהירות לטיפול, מה שהופך עבודות שגרתיות כמו מתן תרופות, גיזום פרסות וגזיזה לפחות מלחיצות עבור בעל החיים ועבור המגדל כאחד. איילים המשמשים להזרעה סופית בדרך כלל ניתנים לניהול, אם כי, כמו בכל גזע, איילים בוגרים הם בעלי חיים חזקים וראוי לטפל בהם בזהירות רגילה בעונת ההזרעה.
בקרבת אנשים הגזע יציב ולא בהול, ובעלי חיים המטופלים בקביעות מתרגלים למגדל שלהם. כבשות המפשייר נוהגות להתקבץ יחד ולנוע כקבוצה, מה שמסייע באיסופן או בהעברתן בין מכלאות. הן חיות בשלווה לצד בעלי חיים רועים אחרים כמו בקר וסוסים על מרעה משותף.
לכבשות התנהגות אימהית חזקה, והן שומרות על טלאיהן ומניקות אותם היטב. הצד הפעיל של הגזע ניכר בדחף מרעה טוב ובנכונות לנוע על פני שטחי מרעה נרחבים, כך שהן מנצלות היטב את העשב הזמין. האופי הצייתני שלהן יחד עם עמידות זו הם חלק גדול מהסיבה שהגזע נשאר פופולרי בקרב מגדלים קטנים ומתחילים.
| תכונה | דירוג |
|---|---|
| חיבה | 3 |
| אנרגיה | 3 |
| יכולת אילוף | 3 |
| נטייה להשמיע קול | 2 |
| נשירת צמר | 1 |
טיפול וניהול
כבשות המפשייר עמידות וקלות לתחזוקה, זקוקות למרעה טוב, לגזיזה שנתית, לטיפול סדיר בפרסות ולמחסה בסיסי מפני מזג אוויר קיצוני.
המפשייר היא גזע עמיד שמסתדר היטב במערכות מבוססות מרעה עם ניהול עדר שגרתי. הטיפול היומיומי מתמקד במרעה טוב, במים נקיים, בבקרת טפילים ובעבודות עונתיות כמו גזיזה וגיזום פרסות.
טיפוח
- גזיזה פעם בשנה, בדרך כלל בסוף האביב או בתחילת הקיץ, להסרת הצמר במלואו
- בדיקה וגיזום סדירים של הפרסות למניעת גדילת יתר וצליעה, בדרך כלל כמה פעמים בשנה
- ניקוי האזור האחורי לפני ההמלטה ובמזג אוויר חם, כדי להפחית לכלוך וסיכון לתקיפת זבובים
- מעקב אחר מצב הגוף באמצעות מישוש הגב והצלעות במהלך השנה
פעילות גופנית
- אפשרו מרעה חופשי במכלאות כדי שבעלי החיים יוכלו לנוע ולהתאמן באופן טבעי
- סבבו את המרעה כדי לשמור על איכות העשב ולשבור את מעגל הטפילים
- הקצו מספיק שטח לראש; כבשים גדולות זקוקות לשטח מרעה מתאים כדי לשמור על מצב גוף תקין
סביבת מחיה
כבשות המפשייר סובלות היטב תנאים קרירים ולחים בזכות צמרן הצפוף, אך הן נהנות ממחסה כגון גדרות חיות, עצים או מבנה שדה פשוט בסופות, בקור קיצוני או בשמש חזקה. הגידור חייב להיות חסין בפני בעלי חיים, כי כבשים גדולות עלולות ללחוץ על גבולות חלשים. יש להבטיח שטח שכיבה יבש, בייחוד סביב ההמלטה, ולשמור על מכלאות טיפול ומעברי עבודה זמינים לצורכי עבודה שגרתית.
טיפוח לגזע המפשייר
הפרווה בגזע המפשייר: פרווה צמרית.
הפרווה קובעת כמעט הכול בטיפוח של הגזע המפשייר, אז כדאי להתחיל ממנה.
- שכבות הפרווה: פרווה צמרית
מה הפרווה הזאת דורשת ממך
- פרווה צמרית ממשיכה לצמוח ומתלבדת בקלות, ולכן היא צריכה סירוק קבוע ועם הזמן גם קיצור או גזיזה.
מטפח שמכיר את הגזע יכול להתאים את כל זה לבעל החיים הספציפי. עור כואב, קשרים צמודים לעור או שינוי פתאומי בפרווה הם סיבה לפנות לווטרינר.
איזו פרווה יש לגזע המפשייר?
לפי הרישומים שלנו: שכבות הפרווה: פרווה צמרית.
תזונה והאכלה
כבשות המפשייר משגשגות על מרעה ומספוא איכותיים, עם חציר בחורף ותוספת מזון רק לטלאים שגדלים מהר ולכבשות בהיריון מתקדם ובהנקה.
עשב ומספוא הם הבסיס לתזונת המפשייר. במרעה טוב, כבשות בוגרות וטלאים גדלים מספקים את רוב צורכיהם מרעייה בעונת הגידול. בחורף או כשהעשב מדולל, יש להאכיל מספוא משומר כמו חציר או סילאז'. יש להבטיח מים נקיים וטריים וגישה למינרלים מתאימים בכל עת. מזון מרוכז משמש באופן סלקטיבי לתמיכה בגדילה ובהתרבות, ולא כמזון בסיסי.
| שלב חיים | כמות ליום | ארוחות |
|---|---|---|
| כבשה בתחזוקה (על מרעה) | רעייה בתוספת 1.5-2 ק"ג חציר אם העשב מועט | רעייה חופשית |
| כבשה בהיריון מתקדם | מספוא בתוספת כ-0.3-0.7 ק"ג תרכיז | 1-2 |
| כבשה מניקה | מספוא בתוספת כ-0.5-1 ק"ג תרכיז | 1-2 |
| טלה גדל/מפוטם | מספוא בתוספת מזון הזנקה או פיטום לפי הצורך | 1-2 או הזנקה חופשית |
פינוקים ותוספי מזון
יש לספק ללקק מינרלים ייעודי לכבשים או מינרלים רופפים לכיסוי יסודות קורט כמו קובלט, סלניום ויוד במקומות שבהם הקרקע המקומית לוקה בחסר. יש להכניס כל תרכיז או מזון חדש בהדרגה, לאורך שבוע או יותר, כדי למנוע הפרעות עיכול וחמצת. יש להגביל פינוקים; כמויות קטנות של ירקות שורש או גרעיני כבשים ייעודיים מתאימים, אך שינויי מזון עשירים או פתאומיים אינם מתאימים.
בריאות ובעיות נפוצות
כבשות המפשייר עמידות בדרך כלל וחיות 10-12 שנים, כשהדאגות הבריאותיות העיקריות הן צליעה, טפילים פנימיים ותקיפת זבובים, כולן ניתנות לניהול באמצעות מניעה שגרתית.
המפשייר היא גזע חסון ללא הפרעות ייחודיות נפוצות לגזע. עם ניהול טוב, כבשים חיות בדרך כלל 10-12 שנים, אם כי כבשות עבודה בעדרים מסחריים מוצאות לעיתים קרובות מוקדם יותר משיקולי ייצור. כמו בכל הכבשים, רוב בעיות הבריאות נובעות מטפילים, מבעיות פרסות ומעומס מטבולי סביב ההמלטה, ולא ממחלות תורשתיות.
| מצב | סימנים | הערה |
|---|---|---|
| רגל רקובה / צליעה | צליעה, פרסות חמות או מסריחות, חוסר רצון ללכת | גזמו, טפלו ושמרו על הפרסות יבשות; הוציאו מקרים חוזרים מהעדר |
| טפילים פנימיים (תולעים) | שלשולים, ירידה במשקל, צמר ירוד, חניכיים חיוורות | השתמשו בספירת ביצי צואה וסבבו מרעה; הימנעו ממתן תרופה גורפת |
| תקיפת זבובים | חוסר שקט, צמר מלוכלך או פגוע, זחלים | בצעו ניקוי אחורי והשתמשו במוצרי מניעה בחודשים החמים |
| בעיות המלטה / רעלת היריון | חוסר תיאבון, חולשה, מצוקה בהיריון מתקדם | נהלו את מצב הגוף והתזונה של הכבשה בהיריון מתקדם |
| דלקת עטין | עטין חם, קשה או נפוח, טלה שלא משגשג | בדקו עטינים באופן סדיר; טפלו במהירות לפי הנחיית וטרינר |
טיפול מונע
- חסנו נגד מחלות קלוסטרידיאליות ומצבים נוספים המומלצים מקומית
- נהלו תוכנית בקרת טפילים המבוססת על ספירת ביצי צואה ולא על מינון לפי לוח שנה
- גזמו ובדקו פרסות באופן סדיר וטפלו בצליעה מוקדם
- דרגו את מצב הגוף לאורך השנה והאכילו את הכבשות נכון בהיריון מתקדם
- הסגירו וטפלו בכבשים חדשות שנרכשו לפני שילובן בעדר
הזרעה וגידול טלאים
כבשות המפשייר מזדווגות עונתית בסתיו וממליטות לאחר כחמישה חודשים, בדרך כלל טלה אחד או שניים שגדלים מהר למשקל שיווק.
כבשות המפשייר מגיעות לבשלות רבייה עד הסתיו הראשון שלהן, אם כי מגדלים רבים מזריעים לראשונה טלאיות רק בשנה הבאה, בהתאם לגודלן ולמצבן. כמו רוב הגזעים הבריטיים, הן מזדווגות עונתית ונכנסות למחזור בסתיו עם התקצרות שעות האור, כאשר רוב ההזרעות מתרחשות בין ספטמבר לנובמבר וההמלטה מתרחשת באביב.
איל בודד רץ עם קבוצת כבשות בעונת ההזרעה. ההיריון נמשך כ-147 ימים, קרוב לחמישה חודשים. כבשות המפשייר מולידות בדרך כלל טלה בודד או תאומים, וגודל המלטח תלוי בגיל הכבשה, במצבה ובתזונתה בזמן ההזרעה. הגזע מוערך כאייל הזרעה סופי, ולכן איילי המפשייר מוכלאים בהיקף נרחב עם גזעי כבשות אחרים לייצור טלאי שוק שגדלים מהר.
לכבשות יכולת אימהית טובה והן מניקות היטב, כך שרוב הטלאים זקוקים להתערבות מועטה מעבר למעקב רגיל בלידה. הטלאים גדלים במהירות על חלב האם והעשב ומגיעים למשקל שיווק מוקדם יחסית, וזהו היתרון המסחרי המרכזי של הגזע. הטלאים נגמלים בגיל כ-3-4 חודשים, ולאחר מכן הכבשות מיובשות ומוכנות לעונה הבאה.
| מדד | ערך |
|---|---|
| בשלות רבייה | כ-6-12 חודשים (לעיתים קרובות מוזרעות בגיל 18 חודשים) |
| עונת הזרעה | סתיו (עונתית, מזדווגת בימים קצרים) |
| היריון | כ-147 ימים (כחמישה חודשים) |
| מלטח אופייני | 1-2 טלאים |
| גיל גמילה | כ-3-4 חודשים |
שאלות נפוצות
שאלות נפוצות על גודל, אופי, צורכי טיפול, תוחלת חיים, התאמה וזמינות של כבשות המפשייר.
כמה גדולות כבשות המפשייר?
המפשייר הוא גזע גדול. איילים שוקלים בדרך כלל כ-120-160 ק"ג וכבשות כ-90-120 ק"ג, בגובה של כ-65-75 ס"מ בכתף.
איך האופי של כבשת המפשייר?
הגזע רגוע, טוב לב וצייתני. הכבשות מתרגלות במהירות לטיפול והעדר נע יחד בצורה טובה, מה שהופך את הניהול השוטף לפשוט.
האם קל לגדל כבשות המפשייר?
כן. הן עמידות וניתנות לניהול, וזקוקות למרעה טוב, לגזיזה שנתית, לטיפול סדיר בפרסות ולתוכנית בקרת טפילים וחיסונים בסיסית. הדרישה העיקרית שלהן היא מספיק מרעה המתאים לכבשה גדולה שגדלה מהר.
כמה זמן חיות כבשות המפשייר?
עם טיפול טוב, כבשות המפשייר חיות בדרך כלל 10-12 שנים, אם כי כבשות עבודה בעדרים מסחריים מוחלפות לעיתים קרובות מוקדם יותר משיקולי ייצור.
האם כבשות המפשייר מתאימות למתחילים ולמגדלים קטנים?
הן בחירה פופולרית למגדלים קטנים ולמגדלים חדשים בזכות אופיין הרגוע ועמידותן. הן מתאימות לכל מי שיש לו מרעה טוב ורוצה כבשות בשר פרודוקטיביות שקל לטפל בהן.
למה בעיקר משמשות כבשות המפשייר?
הן משמשות בעיקר כגזע בשר ונפוצות מאוד כאיילי הזרעה סופיים, כלומר איילי המפשייר מוכלאים עם גזעי כבשות אחרים לייצור טלאי שוק שגדלים מהר.
עד כמה קל למצוא כבשות המפשייר?
הגזע מבוסס היטב בבריטניה, בצפון אמריקה ובחלקים מאירופה, כך שמלאי הזרעה זמין בדרך כלל דרך מגדלי יחוס ואגודות גזע באזורים אלו.
מהקהילה
שאלו על המפשיירעדיין אין שאלות על המפשייר. היו הראשונים לשאול.