ניו זילנד

ארנב הניו-זילנד הוא גזע ארנבים ביתי גדול שמקורו בארצות הברית, מתחילת המאה העשרים. למרות השם, הגזע לא פותח בניו זילנד. הוא גודל במקור לצורכי בשר ופרווה מסחריים, והזן הלבן במיוחד הפך לאחד הגזעים הנפוצים ביותר בצפון אמריקה, הן לייצור והן לשימוש מעבדתי.

ארנבים בוגרים מהגזע כבדים ושריריים, במשקל שנע בדרך כלל בין 9 ל-12 פאונד, עם גוף רחב ועגול ופרווה צפופה. יש כמה גוונים מוכרים, אך הצורה הלבנה הטהורה עם עיניים ורודות היא המזוהה ביותר עם הגזע. קונים רבים בוחרים בניו-זילנד בגלל האופי היציב שלו: מתארים אותו לרוב כידידותי, עדין, רגוע, נעים וצייתני.

מעבר לשורשים המסחריים, ארנב הניו-זילנד הפך לבחירה נפוצה עבור משפחות ועבור פרויקטים נוער כמו תוכניות 4-H. הגודל שלו מקל על ההחזקה בהשוואה לגזעים זעירים, והאופי הרגוע גורם לו לסבול היטב טיפול שגרתי כאשר הוא גדל עם מגע קבוע מגיל צעיר.

למי הוא מתאים

ארנב הניו-זילנד מתאים למשקי בית שיכולים להעניק לו מכלאה גדולה וטיפול יומיומי. האופי הרגוע שלו הופך אותו לניתן לניהול על ידי ילדים גדולים יותר בפיקוח מבוגר, והגודל שלו הופך אותו לפחות שביר מגזעים ננסיים. מי שמחפש חיית חיק קטנה או ארנב לדירה קומפקטית עשוי להעדיף גזע קטן יותר, שכן ארנב ניו-זילנד בוגר זקוק למרחב כדי להשתרע ולעמוד על רגליו האחוריות.

ארנב הניו-זילנד פותח בארצות הברית בתחילת המאה העשרים, חרף השם שמרמז אחרת. הזן הראשון, הניו-זילנד האדום, הופיע בסביבות השנים 1910 עד 1916, ומקובל לייחס את פיתוחו למגדלים בקליפורניה. הצלבות המקור אינן מתועדות במלואן, אך מוצא מ'ארנב בלגי' (Belgian Hare) מוזכר לעיתים קרובות כתורם אפשרי לגוון האדום ולמבנה הגוף הבשרני.

הגזע נוצר כדי לענות על הביקוש לארנב שגדל מהר וסיפק כמויות טובות של בשר ופרווה שמישה. תוך שנים ספורות הוא התבסס מספיק כדי לזכות בהכרה רשמית, ומועדוני מגדלים הוקמו כדי לקבוע תקן לסוג ולמשקל.

הניו-זילנד הלבן, הזן הלבן האחיד עם העיניים הוורודות, פותח זמן קצר אחרי הזן האדום והפך לצורה הדומיננטית. עורו הלבן הנקי היה מבוקש בענף הפרוות, והגודל האחיד והאופי שלו הפכו אותו לבחירה הסטנדרטית לייצור בשר מסחרי, ומאוחר יותר גם לשימוש מעבדתי וחינוכי.

במהלך המאה העשרים התפשט הניו-זילנד ברחבי צפון אמריקה ומעבר לה. הוא נשאר אחד הגזעים הגדולים הנפוצים ביותר כיום, מוערך הן בייצור, הן בתחרויות תערוכה, ובאופן גובר גם כחיית מחמד.

לארנב הניו-זילנד מבנה גוף מסחרי כבד. הגוף רחב, עמוק ועגול היטב, עם רבע אחורי מלא ושרירים טובים מעל המותניים והכתפיים. הראש בגודל בינוני עד גדול עם לחיים מלאות, והאוזניים עומדות זקופות. באופן כללי הגזע משדר משקל יציב ואיזון, ולא מבנה עצמות דק.

פרווה וגוונים

הפרווה קצרה עד בינונית באורכה, צפופה, ומסוג 'פליבק' (flyback), כלומר היא חוזרת למקומה מהר כשמלטפים אותה נגד הכיוון הטבעי. פרווה כזו דורשת תחזוקה מועטה. הגוון המוכר ביותר הוא לבן אחיד עם עיניים ורודות, אך בין הזנים המוכרים נמנים גם אדום, שחור, כחול ותבנית מנומרת המשלבת לבן עם גוון נוסף. בזנים הצבעוניים העיניים חומות. יהיה הגוון אשר יהיה, הפרווה אמורה להיות אחידה וללא כתמים או הבדלי גוון בזנים האחידים.

לניו-זילנד יש מוניטין של ארנב נינוח. מתארים את הגזע לעיתים קרובות כידידותי, עדין, רגוע, נעים וצייתני, ופרטים שגדלו עם טיפול קבוע נוטים לסבול טוב יותר הרמה והחזקה בהשוואה לגזעים עצבניים יותר.

עם בני המשפחה, ארנב ניו-זילנד מסתגל היטב, רגוע ומקבל מגע שגרתי בברכה. עם זרים הוא בדרך כלל שליו ולא עצבני, אם כי כל ארנב זקוק לזמן כדי להתרגל לאנשים חדשים. ליד ארנבים אחרים, האופי תלוי מאוד בסירוס או בעיקור ובהיכרות זהירה; ארנבים בוגרים שלא עברו סירוס, בעיקר זכרים, עלולים להיות טריטוריאליים. הגזע יכול לחיות בשלום לצד חתולים וכלבים רגועים כשבעל החיים האחר אמין וכשיש פיקוח על המגעים, אך ארנבים הם בעלי חיים נטרפים ואסור להשאיר אותם לבד עם מין טורף.

כמו כל הארנבים, גם הניו-זילנד לא אוהב שמגבילים אותו בכוח ויכול לבעוט חזק ברגליים האחוריות החזקות שלו. תמיכה נכונה בגוף בזמן הרמה מונעת גם פציעה וגם פחד. עם טיפול עקבי ועדין מגיל צעיר, רוב פרטי הניו-זילנד הופכים לחברים סומכים ויציבים.

מבחינת הפרווה, ארנב הניו-זילנד הוא גזע קל לתחזוקה, אך הגודל שלו אומר שהוא זקוק ליותר מקום, מזון וניקיון מארנב קטן. הטיפול היומיומי מתמקד במכלאה נקייה, מים וחציר טריים, זמן פעילות, ובדיקת בריאות מהירה.

טיפוח

• הברישו פעם בשבוע במברשת סליקר או במברשת זיפים כדי להסיר פרווה רופפת.
• הגבירו את ההברשה למספר פעמים בשבוע בתקופות נשירה עונתית כדי לצמצם בליעת שיער.
• בדקו וגזמו ציפורניים כל 4 עד 6 שבועות.
• בדקו את האוזניים לשעווה או לקרדית, ושמרו על ניקיון בלוטות הריח שליד איברי המין.
• אין לרחוץ ארנב במים; רחצה במים גורמת ללחץ קשה ועלולה להוביל להלם. במקום זאת נקו כתמים מקומיים בפרווה.

פעילות גופנית

• הקצו לפחות 3 עד 4 שעות ביום מחוץ למכלאה, באזור בטוח לארנבים.
• אפשרו מרחב לריצה, לקפיצה ולעמידה זקופה מלאה.
• הוסיפו מנהרות, קופסאות וצעצועי כרסום כדי לשמור על הארנב פעיל ולמנוע שעמום.

סביבת מחיה

שכנו את הניו-זילנד בכלוב גדול, במכלאה או בחדר חופשי לתנועה. הציעו משטח מנוחה מוצק במקום רשת חשופה כדי למנוע פצעי כפות רגליים, בעיה שארנבים גדולים וכבדים נוטים אליה. הרחיקו את הארנב מחום ישיר: ארנבים לא מזיעים ורגישים למכת חום מעל בערך 80 מעלות פרנהייט (27 מעלות צלזיוס). מרחב מוצל, מאוורר, ללא רוח פרצים ובטמפרטורה יציבה הוא האידיאלי.

חציר הוא הבסיס לתזונת ארנב, ואמור להוות בערך 80 אחוז מהצריכה היומית. חציר דגנים בכמות בלתי מוגבלת, כמו טימותי, אורצ'רד או חציר שדה, שומר על תנועה תקינה במערכת העיכול ומשחיק את השיניים שגדלות ללא הפסקה. גרגירים וירקות עלים טריים משלימים את החציר, בכמויות שמותאמות לגודל הארנב ולשלב החיים שלו.

חטיפים ותוספי מזון

חטיפים צריכים להיות קטנים ונדירים. אפשרויות מתאימות כוללות פרוסה דקה של תפוח או בננה, כמה גרגרי יער, או ענף עשב תיבול. הימנעו מטיפות יוגורט מסחריות ותערובות דגנים, שעתירות בסוכר ובעמילן. ארנב בריא שאוכל חציר טוב וירקות מגוונים כמעט ולא זקוק לתוספים; ספקו גישה קבועה למים טריים ונקיים, ואבן מלח או מינרלים רק אם וטרינר ממליץ על כך.

ארנב הניו-זילנד הוא גזע חסון עם תוחלת חיים אופיינית של 5 עד 8 שנים, וארנבים שגדלים כחיות מחמד מטופחות מגיעים לעיתים לקצה העליון של הטווח הזה. הגודל שלו מביא איתו כמה דאגות ספציפיות: ארנבים כבדים נוטים יותר לפצעי כפות רגליים, לעלייה במשקל ולבעיות עיכול שנובעות מתזונה לקויה. מעקב קבוע אחר המשקל, התיאבון, הצואה וכפות הרגליים מאתר את רוב הבעיות מוקדם.

טיפול מונע

• קבעו בדיקה וטרינרית שנתית אצל וטרינר עם ניסיון בארנבים.
• האכילו תזונה מבוססת חציר בעיקרה, לתמיכה בשיניים ובמערכת העיכול.
• עקרו או סרסו את הארנב; זה מפחית תוקפנות הורמונלית ואת השיעור הגבוה של סרטן רחם אצל נקבות שלא עברו עיקור.
• שמרו על ניקיון המכלאה ועל יובש אזור האחור של הארנב, בעיקר בקיץ.
• שקלו את הארנב באופן קבוע כדי לאתר עלייה או ירידה במשקל מוקדם.

כגזע גדול, ארנב הניו-זילנד זקוק ליותר מקום ממה שהנחיות שנכתבו לגזעים קטנים מציעות. המכלאה צריכה לאפשר לארנב לבצע כמה קפיצות מלאות, לעמוד זקוף על רגליו האחוריות, ולהשתרע לגמרי. רצפה מוצקה מונעת פצעי כפות רגליים, והמרחב צריך להתחבר לאזור פעילות מוגן לזמן יומי מחוץ למכלאה. בין אם הארנב מוחזק בפנים או בחוץ, הוא זקוק למחסה מפני קיצוניות בטמפרטורות ומפני טורפים.

רשימת ציוד בסיסית

• מכלאה גדולה עם אזור מנוחה מוצק ומצע רך
• מגש צרכים נפרד, מלא בחומר ספיגה מבוסס נייר
• מקור קבוע לחציר, במתקן או בערימה
• קערת מים כבדה או בקבוק שתייה שלא מתהפך
• קופסת מסתור או מחסה לתחושת ביטחון
• צעצועי כרסום ומנהרות להעשרה
• מסלול מוגן או חדר מותאם לארנבים לפעילות יומית

ארנב הניו-זילנד הוא גזע פורה, וזו אחת הסיבות שהוא הפך לתקן מסחרי. נקבות מגיעות בדרך כלל לבגרות מינית בגיל כ-5 עד 8 חודשים, כאשר הגודל הגדול יותר גורם לבגרות מעט מאוחרת יותר בהשוואה לגזעים קטנים. לארנבים אין מחזור ייחום קבוע; מביאים את הנקבה למכלאת הזכר לצורך הזדווגות, מכיוון שזכר שמועבר למרחב של נקבה עלול להיתקף. ההזדווגות קצרה, ובדרך כלל מחזירים את הנקבה להזדווגות שנייה זמן קצר אחר כך כדי לשפר את סיכויי ההפריה.

ההיריון נמשך כ-31 יום. כמה ימים לפני ההמלטה יש לספק לנקבה קופסת קינון עם מצע נקי, שאותה היא מרפדת בפרווה שהיא תולשת מגופה. המלטות של ניו-זילנד גדולות, לרוב 8 עד 10 גורים ולעיתים יותר. הנקבה מניקה רק פעם או פעמיים ביום, וזה תקין, כך שאם היא נראית נעדרת מהקן זו לא סיבה לדאגה כל עוד הגורים חמים ובעלי בטן עגולה.

הגורים נולדים עיוורים וחסרי פרווה. העיניים נפתחות בסביבות גיל 10 ימים, והצעירים מתחילים לטעום מזון מוצק בסביבות גיל 3 שבועות. הגמילה בדרך כלל מסתיימת עד גיל 6 עד 8 שבועות. רבייה מומלצת רק למי שמוכן לשכן, לחברת ולמצוא בית להמלטה גדולה באחריות.