אמריקאי

הארנב האמריקאי הוא ארנב בית גדול שפותח בארצות הברית בתחילת המאה העשרים. במשקל בוגר הוא נע בדרך כלל בין 9 ל-12 פאונד, כשהנקבות שוקלות מעט יותר מהזכרים. סימן ההיכר של הגזע הוא גוף מסוג קשת חצי, שמכונים אותו לעיתים קרובות בצורת מנדולינה: קו הגב עולה בעקומה רכה מאחורי הכתפיים ומגיע לשיאו מעל הירכיים לפני שהוא מתעגל ברכות בחלק האחורי.

שני גוונים מוכרים כתקן: כחול עמוק ולבן צח. הארנב האמריקאי הכחול הוא אחד הגזעים הבודדים שנושאים פרווה כחולה-צפחתית אחידה על פני הגוף כולו, ותכונה זו עמדה במרכז כשהגזע קודם לראשונה. לזן הלבן עיניים ורודות ופרווה צפופה ואחידה.

כיום מגדלים את הארנב האמריקאי כבן לוויה רגוע וכגזע שנועד לשמר מורשת חקלאית. הוא עדין ושקט, נותן לטפל בו בקלות יחסית, ומתיישב במהירות ברגע שהוא מכיר שגרה קבועה. מדובר בארנב גדול, ולכן הוא זקוק ליותר מקום ומזון מגזעי ננסים או קטנים, נקודה שכדאי לשקול לפני שמביאים אותו הביתה.

למי זה מתאים

הארנב האמריקאי מתאים לבעלים שיכולים להעניק לו מתחם מרווח וזמן יומיומי מחוץ לכלוב. האופי השקט והכנוע שלו הופך אותו לבחירה סבירה עבור ילדים גדולים יותר שיודעים לטפל בבעלי חיים בעדינות, וכן עבור מבוגרים שמחפשים שותף רגוע לבית. הוא פחות מתאים לדירות קטנות מאוד או לאנשים שאינם יכולים להתחייב לטיפול יומיומי לאורך תוחלת חיים שיכולה להגיע ל-8 שנים.

הארנב האמריקאי פותח בקליפורניה, ארצות הברית, בשנות ה-1910. הזכות לפיתוחו מיוחסת ללואיס סליזברי מפסדינה, שעבד על קיבוע גוון כחול עמוק וצורת גוף קשת חצי ייחודית בארנב גדול המיועד לבשר ולפרווה גם יחד.

הגזע הוצג והוכר לראשונה בתערוכה בשנת 1917. בתחילה הוא נקרא ג'רמן בלו וינה, שם שהתייחס לגזעי הארנבים הכחולים האירופיים שמהם הוא צאצא. עם עליית הרגשות האנטי-גרמניים בזמן מלחמת העולם הראשונה, השם שונה לאמריקאי, כינוי שסייע לגזע לזכות בקבלה באותה תקופה.

הזן הכחול הופיע ראשון והעניק לגזע את שמו המוקדם, שכן פרווה כחולה-צפחתית אחידה הייתה נדירה יחסית. זן לבן נוסף מאוחר יותר כדי להרחיב את הביקוש לגזע הן לצורכי פרווה והן לצורכי בשר. עד אמצע המאה העשרים גידלו את הארנב האמריקאי בחוות רבות בזכות הפרווה הצפופה שלו וגודל הפגר הטוב.

עם המעבר של גידול הארנבים המסחרי לעבר גזעים שגדלים מהר יותר, מספר הארנבים האמריקאים צנח בחדות. כיום מתייחסים אליו כאל גזע מורשת, והוא הופיע ברשימות מעקב לשימור, מה שמעורר עניין מחודש בקרב מגדלים קטנים העובדים על שימור הקו הגנטי.

לארנב האמריקאי גוף ארוך ועמוק השייך לקטגוריית קשת החצי. במבט מהצד, קו הגב עולה בהדרגה מהכתפיים ומגיע לנקודתו הגבוהה ביותר מעל הירכיים, לפני שהוא מתעגל בחלק האחורי, פרופיל שמעניק לו את הכינוי מנדולינה. האוזניים ניצבות זקופות ופרופורציונליות לראש ולגוף. הרושם הכללי הוא של ארנב מוצק ומפותח שרירית, ולא של גוף קומפקטי.

פרווה וגוונים

הפרווה צפופה וחוזרת למקומה לאט כשמלטפים אותה נגד הכיוון, תכונה שמעניקה לה את ערכה המיוחד. הזן הכחול נושא גוון צפחתי אחיד, בינוני עד כהה, על פני הגוף כולו, כשאותו הגוון ממשיך גם בתת-הפרווה. הזן הלבן צח ונקי, עם עיניים ורודות. בשני הזנים הגוון אמור להיות אחיד, ללא שערות בודדות בגוון שונה, נטייה פליזית, או כתמים.

הארנב האמריקאי ידוע באופיו היציב וטוב הלב. הוא בדרך כלל כנוע וסובל הרמה והחזקה טוב יותר מגזעים עצבניים רבים, בתנאי שהטיפול בו רגוע ונתמך כראוי. לנקבות מוניטין של אימהות קשובות ויציבות, מה שמוסיף לתדמית הנינוחה של הגזע.

עם בני המשפחה הארנב האמריקאי נוטה להיות שליו ונהנה מתשומת לב עדינה ברגע שהוא בוטח באנשים סביבו. מול זרים הוא נוטה להיות זהיר ולא פחדן, ומתחמם לאט ככל שהוא מכיר קולות ושגרות חדשים. זהו ארנב שקט שלעיתים רחוקות דופק ברגל או נאבק ללא סיבה.

מול ארנבים אחרים, הארנב האמריקאי יכול לחיות בזוגות או בקבוצות תואמות כאשר ההיכרות הדרגתית ושני בעלי החיים מעוקרים. כמו כל ארנב, יש להשגיח על כלבים וחתולים בקרבתו, מכיוון שגם ארנב ידידותי עלול להיות במתח מול מין טורף. סבלנות בשבועות הראשונים משתלמת, כי ארנב אמריקאי שהתיישב הוא רגוע וצפוי.

הארנב האמריקאי הוא גזע חסון עם צרכי טיפול פשוטים יחסית, אך גודלו מחייב יותר מקום ומתקן גדול יותר מזה של ארנבים קטנים.

טיפוח

• הברישו פעם בשבוע כדי להסיר פרווה רופפת ולשמור על הפרווה הצפופה במצב טוב.
• הגבירו את התדירות לכל כמה ימים בתקופת ההחלפה העונתית של הפרווה.
• בדקו את הציפורניים בערך כל 4 עד 6 שבועות וגזרו אותן כשהן מתארכות.
• בדקו את האוזניים ואת האזור האחורי באופן קבוע לניקיון, מכיוון שארנב גדול עלול להתקשות להגיע לשם בעצמו.
• הימנעו מאמבטיות מלאות, שגורמות לחץ לארנבים; במקום זאת נקו מקומית פרווה מלוכלכת.

פעילות גופנית

• אפשרו לפחות 3 עד 4 שעות ביום של זמן מפוקח מחוץ לכלוב, במרחב שהוכשר לבטיחות ארנבים.
• הקצו מקום לקפוץ, להתמתח ולרוץ, דבר שגזע גדול זקוק לו כדי להישאר בכושר.
• הציעו מנהרות, קופסאות קרטון וצעצועי כרסום בטוחים לגירוי מנטלי.
• שמרו על אזורי המשחק נקיים מכבלי חשמל וצמחי בית רעילים.

סביבה

השכינו את הארנב האמריקאי במתחם מרווח ויבש, הרחק מפגיעת רוח ומשמש ישירה. ארנבים סובלים קור טוב הרבה יותר מחום, כך שצל ואוורור חשובים בימים חמים. הקפידו על רצפה מוצקה או לוח מנוחה, מכיוון שרצפות רשת עלולות לגרום לפצעי כפות רגליים בארנב כבד.

חציר דגנים צריך להוות את רוב התזונה ולהיות זמין בכל עת. חציר טימותי, אורצ'רד או שדה שומר על תנועת המעיים ומשחק את השיניים שממשיכות לצמוח לאורך כל החיים. כמות מדודה של גרעינים איכותיים ומנה יומית של ירקות עלים טריים משלימים את התזונה. יש להקפיד על מים טריים זמינים תמיד, במיכל כבד או בבקבוק נקי.

פינוקים ותוספים

שמרו על פינוקים קטנים ומזדמנים בלבד. כמה פרוסות גזר, תפוח ללא זרעים, או עשבי תיבול כמו פטרוזיליה וכוסברה מתאימים כפרס. הכניסו כל ירק חדש בהדרגה במשך כמה ימים כדי למנוע צואה רכה. ארנב שניזון מחציר וירקות טריים ללא הגבלה אינו זקוק בדרך כלל לתוספי ויטמינים נוספים.

הארנב האמריקאי הוא גזע מורשת חסון ללא ליקויים משמעותיים הייחודיים לגזע. בטיפול נכון הוא חי בדרך כלל 5 עד 8 שנים. רוב הבעיות הבריאותיות בגזע זהות לאלו שפוגעות בארנבים באופן כללי, ורובן קשורות לתזונה, לשחיקת השיניים ולהיגיינה.

טיפול מונע

• הזינו חציר דגנים ללא הגבלה כדי להגן על מערכת העיכול והשיניים.
• דאגו לבדיקה שנתית, כולל בדיקת שיניים ומשקל.
• חסנו נגד מחלות ארנבים אזוריות בהתאם להמלצת וטרינר.
• עקרו כדי למנוע גידולים הורמונליים ולהפחית התנהגות הורמונלית.
• שמרו על הכלוב נקי ויבש כדי למנוע בעיות עור ונשימה.

מכיוון שהארנב האמריקאי הוא גזע גדול, מתקן המגורים שלו חייב להיות נדיב במידותיו. הכלוב צריך לאפשר לארנב לשכב במלוא אורכו, לשבת זקוף עם האוזניים חופשיות מהתקרה, ולבצע כמה קפיצות מקצה לקצה. הנחיה מקובלת לארנב גדול היא כלוב בגודל של לפחות 12 רגל רבועה, מחובר למתחם ריצה של כ-24 עד 32 רגל רבועה. רצפה מוצקה, עם לוח מנוחה אם הבסיס עשוי רשת, מגנה על כפות הרגליים מפני פצעים.

רשימת ציוד

• כלוב מרווח עם אזור מנוחה מוצק.
• קערת מים כבדה או בקבוק טפטוף, נבדקים מדי יום.
• מתקן או ערמת חציר שמתמלאים באופן קבוע.
• משטח לצרכים בפינה אחת עם חול בטוח לארנבים.
• קופסת מסתור או פינה מכוסה לתחושת ביטחון.
• צעצועי כרסום וארגז חפירה להעשרה.

כגזע מורשת המגודל בין היתר לצורכי שימור, הארנב האמריקאי מגודל תוך שמירה על צורת הגוף ושני הגוונים התקניים. זכרים ונקבות של גזעים גדולים מגיעים לבגרות מעט מאוחר יותר מארנבים קטנים, ולכן מגדלים בדרך כלל ממתינים עד שבעלי החיים בשלים פיזית, לרוב סביב גיל 6 עד 8 חודשים, לפני הזיווג הראשון. את הנקבה מביאים לכלוב של הזכר ולא להפך, מכיוון שנקבות עלולות להיות טריטוריאליות.

ההיריון נמשך כ-31 יום. יש להוסיף ארגז קינון עם קש נקי כמה ימים לפני מועד הלידה הצפוי, והנקבה תרפד אותו בפרווה שהיא תולשת מגופה. נקבות אמריקאיות נחשבות לאימהות טובות ורגועות, מה שמתאים לתדמית העדינה של הגזע. הגורים נולדים עיוורים וחסרי פרווה ופוקחים את עיניהם בגיל כ-10 ימים.

ארנבים צעירים מתחילים לנשנש חציר וגרעינים בגיל כ-3 שבועות, ובדרך כלל נגמלים עד גיל 6 עד 8 שבועות. טיפול עדין בגורים מגיל צעיר עוזר להם לגדול לבוגרים כנועים, כפי שהגזע ידוע. מגדלים שעובדים עם הגזע הנדיר הזה מתאמים לעיתים קרובות ביניהם כדי לשמור על גיוון קווי דם ולשמר את הגזע.