קונקונה

קונקונה הוא גזע חזירים מבויתים שמקורו בניו זילנד. השם לקוח משפת המאורי ומתורגם בקירוב ל'שמן ועגול', תיאור ההולם את מבנה הגוף הקצר והעגלגל של הגזע. הבוגרים מגיעים לגודל בינוני עבור חזיר, אך נותרים קטנים בהרבה מגזעי המשק המסחריים, והאופי הרגוע שלהם הפך אותם לפופולריים בקרב בעלי חוות קטנות ומגדלי חיות מחמד.

מאפיין מובהק הוא זוג הציציות, הנקראות פירי פירי, התלויות מהלסת התחתונה אצל חלק ניכר מהפרטים. לא כל קונקונה נושא אותן, ואין להן שום תפקיד, אך הן אחד הסימנים המזוהים ביותר עם הגזע. הגוף קומפקטי ורגליו קצרות, החטם שקוע או מופנה מעט כלפי מעלה, והפרווה נעה בין ישרה למתולתלת.

חזירי קונקונה הם בעלי טבע רועה. החטם המופנה כלפי מעלה והרגל לרעות פירושם שהם מקבלים חלק ניכר ממזונם מהמרעה ולא מחיטוט עמוק באדמה, מה שמקל על גידולם על דשא בהשוואה לגזעי חזירים רבים אחרים. הם בעלי חברותיות ויוצרים קשר עם בני אדם ועם חזירים אחרים, ובדרך כלל רגועים בנוכחות מטפלים.

למי הוא מתאים

קונקונה מתאים למגדלים שיש להם שטח מרעה פתוח ומעוניינים בחזיר רגוע וניתן לניהול, ולא בגזע בשר תפוקה גבוהה. תוחלת החיים הארוכה, 15 עד 20 שנה, היא מחויבות רצינית, קרובה יותר לזו של כלב מאשר לבעל חיים המשק המוחזק לטווח קצר. מי שיכול לספק גדר בטוחה, מחסה, טיפול יומיומי וחברת חזיר נוסף לפחות אחד, ימצא בגזע הזה תגמול של ממש. הוא פחות מתאים למי שמצפה לחיית מחמד ביתית או לבעל חיים דורש מעט מאמץ, שכן חזירים זקוקים לשטח פתוח, לשגרה ולטיפול וטרינרי לאורך חיים ארוכים.

הקונקונה מזוהה עם ניו זילנד, שם הוא נוכח כבר דורות רבים. קהילות המאורי גידלו אותו והעריכו אותו כחזיר קטן וקל לניהול, שיכול לחיות בקרבת יישובים ולהתקיים בעיקר ממרעה ומשאריות מזון. שושלת היוחסין המוקדמת של הגזע אינה מתועדת במלואה, והשערות באשר לאוכלוסיות החזירים שתרמו להיווצרותו עדיין שנויות במחלוקת בין מגדלים להיסטוריונים.

עד המחצית השנייה של המאה העשרים הפך הקונקונה לנדיר מאוד. מספר הפרטים צנח לשפל בשנות ה-70, והגזע היה בסכנת היעלמות כטיפוס נבדל.

בסוף שנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80, מגדלים בניו זילנד שדאגו לשימור הגזע אספו את הפרטים שנותרו והחלו במאמץ שיקום מכוון. מתוך אוכלוסיית מייסדים קטנה מאוד, הם הרביעו במטרה לשמר את מאפייני הגזע, כולל הציציות והאופי הרגוע. עבודה זו החזירה את הקונקונה מסף ההכחדה.

החל משנות ה-90 יוצאו חזירי קונקונה מחוץ לניו זילנד, והגיעו לבריטניה, ליבשת אירופה, לצפון אמריקה ולמקומות נוספים. במדינות אחדות הוקמו מרשמי גזע לתיעוד שושלות היוחסין ולשמירה על קווי הדם שמקורם באותה קבוצת מייסדים קטנה.

לקונקונה גוף קומפקטי בצורת חבית, נישא על רגליים קצרות, מה שמעניק לו קו מתאר נמוך ועגלגל. הראש קצר יחסית, והחטם לרוב שקוע או מופנה מעט כלפי מעלה, צורה הקשורה להרגל הרעייה של הגזע. פרטים רבים נושאים ציציות, זוג הנזמים הבשריים התלויים מהלסת התחתונה, אם כי חזירים עם ציציות וללא ציציות כאחד נמצאים בגזע.

פרווה וצבעים

לקונקונה מגוון רחב של צבעי פרווה ודוגמאות. מופיעים פרטים בצבע שחור אחיד, ג'ינג'ר, קרם, חום וזהוב, וכן חזירים מנומרים, מוטלאים ורב-גוניים. גם מרקם הפרווה משתנה, מקצר וחלק ועד ארוך ומתולתל, וחזירים עם פרווה ארוכה יכולים לפתח פרוות חורף שעירה במיוחד. צבע העור עוקב בדרך כלל אחר צבע הפרווה. מכיוון שהגזע עבר דרך אוכלוסיית מייסדים קטנה, מרשמי הגזע מתעדים צבע ודוגמה לצד שושלת היוחסין, במקום להגביל את הגזע למראה מקובל יחיד.

לקונקונה מוניטין כאחד מגזעי החזירים העדינים ביותר. הוא נוטה להיות רגוע, ידידותי ושמח בנוכחות בני אדם, ופרטים רבים מחפשים באופן פעיל את חברת האדם ונהנים מליטופים וגירודים. אופי שליו זה הוא חלק גדול מהסיבה שהגזע מוחזק הן כבן לוויה והן בחוות קטנות.

עם בני משפחה ומטפלים מוכרים הקונקונה בדרך כלל רגוע וקל לניהול. הוא אינו חטטן חזק בהשוואה לחזירים רבים אחרים, ולכן פחות נוטה לתלוש את הקרקע, אם כי הוא עדיין ירעה ויחטט מעט במרעה. בנוכחות זרים רוב פרטי הקונקונה סקרנים ולא עצבניים או תוקפניים, ומתיישבים במהירות ברגע שהתרגלו לאדם.

הם בעלי חיים חברתיים ומתפקדים בצורה הטובה ביותר עם חזיר נוסף אחד לפחות לחברה. כשמוחזקים לבד הם עלולים להשתעמם או לחוש בדידות. בנוכחות חיות מחמד אחרות הם בדרך כלל שלווים, אך יש להשגיח על ההיכרות הראשונית, ועם כל חיה שהחזיר אינו מכיר יש לנהוג בזהירות. מזון עלול להפוך אפילו חזיר רגוע לדוחף, ולכן על המטפלים לקבוע שגרת האכלה שמונעת מהחזיר להידחק.

טיפוח

• בדקו את העור באופן קבוע לגילוי יובש, כוויות שמש וטפילים; חזירים בעלי פרווה דלילה או בהירה עלולים להישרף בשמש וזקוקים לצל
• קצצו את הפרסות לפי הצורך, שכן פרסות שגדלות יתר על המידה גורמות לצליעה
• הבריקו חזירים בעלי פרווה ארוכה יותר להסרת שיער רופף, בייחוד בעת החלפת פרוות החורף
• ספקו בריכת בוץ או אזור רטוב בעונה החמה כדי שהחזיר יוכל להתקרר ולהגן על עורו

פעילות גופנית

• אפשרו גישה למרעה לרעייה ולתנועה יומיומית
• אפשרו מרחב הליכה, רעייה וחיפוש מזון במקום הכלאה בדיר קטן
• הימנעו מהאכלת יתר בשילוב עם מיעוט תנועה, שגורמת להשמנה בגזע זה

סביבת מחיה

חזירי קונקונה מוחזקים בחוץ על מרעה, עם גדר נמוכה ובטוחה שחזיר חזק אינו יכול לדחוף או לחטט מתחתיה. הם זקוקים למחסה יבש ונטול פרצי רוח עם מצע לשינה, וכן לצל ומחסה מגשם, משמש וקור. מאחר שהם חברתיים במיוחד, יש להחזיקם עם חזיר נוסף לפחות אחד. ספקו גישה מתמדת למים נקיים ובריכת בוץ מוצלת לימים חמים.

הקונקונה בנוי לחיות בעיקר על מרעה. דשא איכותי מספק חלק ניכר מהתזונה של חזיר בוגר לאורך עונת הגידול, בתוספת מנה מדודה של מזון חזירים מתאים לכיסוי הרכיבים התזונתיים שהדשא לבדו אינו מספק. כמות המזון המשלים תלויה באיכות הדשא, בעונה, בגיל החזיר ובמצב גופו. מכיוון שהגזע עולה במשקל בקלות, יש לשלוט בכמויות ולא להשאיר אותן להאכלה חופשית.

פינוקים ותוספי מזון

ירקות ופירות אפשר לתת כפינוק בכמויות קטנות, בתוך גבולות התזונה היומית כדי למנוע עלייה במשקל. במרעה דל יותר או בחורף, וטרינר או מגדל מנוסה יכולים לייעץ אם יש צורך בתוספי מינרלים. כל שינוי במזון צריך להיעשות בהדרגה כדי למנוע הפרעות עיכול.

הקונקונה הוא בדרך כלל גזע עמיד ואחד מגזעי החזירים ארוכי החיים, ומגיע בדרך כלל ל-15 עד 20 שנה בטיפול נכון. רוב הבעיות הבריאותיות קשורות לניהול ולא לגזע עצמו, וההשמנה היא הבעיה הנפוצה ביותר שניתן למנוע. מכיוון שהאוכלוסייה המודרנית מגיעה מקבוצת מייסדים קטנה, מגדלים מקפידים על מעקב אחר שושלות כדי לשמור על מגוון גנטי רחב ככל האפשר.

טיפול מונע

• שמרו על לוח זמנים לתילוע ולחיסונים בתיאום עם וטרינר
• קצצו פרסות לפני שהן גדלות יתר על המידה
• שמרו על משקל בריא באמצעות האכלה מדודה ורעייה
• ספקו צל, מחסה ובריכת בוץ להגנה על העור
• בדקו את החזיר מדי יום לאיתור שינויים בתיאבון, בתנועה ובהתנהגות

חזירי קונקונה מגיעים לבגרות מינית לפני שהם מגיעים לגודלם המלא. חזירות עשויות להיות פוריות החל מגיל שישה עד שנים עשר חודשים בערך, אם כי מגדלים רבים ממתינים עד שהחזירה מפותחת היטב לפני ההרבעה. משך ההיריון קרוב לאורך הסטנדרטי אצל חזירים, כ-115 ימים, המתואר לעיתים כשלושה חודשים, שלושה שבועות ושלושה ימים. ההמלטות צנועות בגודלן בהשוואה לגזעי משק מסחריים, וחזירות קונקונה הן בדרך כלל אמהות טובות, נשארות רגועות עם החזרזירים שלהן וסובלניות לטיפול.

חזרזירים נגמלים לאחר מספר שבועות וגדלים בהתמדה על חלב, רעייה ומנה ראשונית. מכיוון שהגזע עבר דרך אוכלוסיית מייסדים קטנה מאוד, מגדלים אחראים עובדים לפי שושלות היוחסין הרשומות במרשם כדי להימנע מהזדווגות קרובה ולשמר קווי דם נבדלים. חיות רבייה צריכות להיות בריאות, בעלות אופי טוב, ורשומות במרשם ככל האפשר כדי שניתן יהיה לעקוב אחר השושלת.