סילקי

לאמה המשי היא גמלאי מבוית גדול, המגודל בעיקר בזכות גיזתו הרכה והמבריקה ומזגו המאוזן. בוגרים עומדים בדרך כלל בגובה של 1.7 עד 1.8 מטרים בראשם ושוקלים בין 130 ל-200 קילוגרם, ומיקומם בקטגוריית הגמלאים הגדולים אינו מוטל בספק. המאפיין הבולט הוא הצמר: סיבים ארוכים ודקים עם מרקם משיי בידיים, הנופלים בסלסלות אחידות ולא בצמר כבד ומסולסל כפי שמאפיין לאמות רבות מסוג הסיב.

המזג הוא הסיבה השנייה שבעלים מעריכים את הגזע הזה. לאמות משי מתוארות כידידותיות, עדינות, שקטות, סקרניות וצייתניות. הן סובלות היטב את הטיפול, לומדות שגרות במהרה ונוטות להישאר רגועות בנוכחות אנשים ובעלי חיים אחרים. השילוב בין סיב שימושי ומזג יציב הופך אותן למתאימות למשקים קטנים, ליצרני סיבים ולמגדלים המחפשים בעל חיים גדול שניתן לנהל בנוחות.

כמו כל הלאמות, לאמת המשי היא בעל חיים עדרי ואינה מסתדרת כשהיא לבדה. היא זקוקה לפחות לגמלאי אחד נוסף לחברה ותיצור קשרים בתוך הקבוצה. בטיפול עקבי מגיל צעיר, הפרטים הופכים לקלים להובלה, לקישור בכפת ולטיפוח.

למי הוא מתאים

לאמה המשי מתאימה לחובבי סיבים, לבעלי משקים קטנים ולמגדלים שיכולים לספק מרעה ולפחות בעל חיים אחד לחברה. מזגה השקט הופך אותה לבחירה סבירה לאנשים שמתחילים את דרכם עם גמלאים, ובלבד שהם מבינים את צורכי העדר ואת טיפול הסיב השגרתי. היא פחות מתאימה למי שמחפש בעל חיים יחיד ובודד, או למי שאינו מסוגל להתחייב לגיזה ולטיפוח שגרתיים של הצמר הדק.

הלאמות בויתו בהרי האנדים הגבוהים של דרום אמריקה מן הגואנקו הפרא. ממצאים ארכיאולוגיים מתארכים את הביות הזה להרי פרו לפני כמה אלפי שנים, מה שהופך את הלאמה לאחד מבעלי החיים הביתיים הקדומים ביותר של אמריקה. פרו נותרת מרכז לגידול לאמות והיא המוצא המוצהר של סוג המשי.

בחברות האנדיות הייתה הלאמה מרכזית לחיי היומיום. היא נשאה משאות על שבילי ההרים, סיפקה סיב לאריגים ונתנה בשר ועורות. גידול סלקטיבי לאורך דורות רבים הניב בעלי חיים עם סוגי צמר שונים, החל בציפוי כפול וגס המתאים למזג אוויר קיצוני ועד לגיזות דקות וסרוכות שהיו יקרות ערך לטוויה ואריגה.

לאמת המשי משתייכת לשושלת המכוונת לסיב. השם מתאר את הצמר: סיב ארוך, דק, בעל ציפוי יחיד ומרגיש רך ומשיי, שונה מהציפוי הכפול הכבד של לאמות הסחיבה הרגילות. המגדלים העדיפו בעלי חיים בעלי גיזה דקה יותר לצד המזג העדין שמקל על הטיפול והגיזה.

לאמות הוכנסו לצפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה מסוף המאה ה-19 ולאורך המאה ה-20, שם המשיכו מגדלי הגמלאים לסלק לאיכות סיב ולמזג. סוג המשי מוכר כיום בקרב מגדלי לאמות בזכות שילוב הסיב הדק ואופי השלווה, אם כי הוא פחות נפוץ מהלאמות הרגילות.

ללאמת המשי יש הצוואר הארוך, היציבה הזקופה והאוזניים הקעורות המאפיינות את המין, בשילוב עם ציפוי נוצץ ועדין במיוחד. הגוף גדול ומאוזן, נישא על רגליים ארוכות עם כפות שתי-אצבעות ומרופדות. הראש קטן יחסית לגוף, עם עיניים גדולות ואוזניים קעורות שהלאמות ידועות בהן. בכללותו, בעל החיים נראה גבוה ובנוי בקלילות ולא גדוש.

הציפוי והצבעים

הציפוי הוא חותמת הגזע. בניגוד לציפוי הכפול הכבד של לאמות רבות, לאמת המשי נושאת ציפוי יחיד של סיב דק שתולה בסלסלות ארוכות ורכות עם תחושה חלקה. הדבר הופך את הגיזה לנעימה לנגיעה ומוערכת לטוויה. הצבעים משתרעים על כל טווח הלאמות, כולל לבן אחיד, קרם, חום-חלבי, חום, אפור ושחור, וכן בעלי חיים רב-גוניים ומנומרים. הסיב הדק והאחיד קולט אור ומציג צבע בצורה נקייה, וזה חלק מהסיבה לכך שהגיזה נחשקת אצל טוויי יד ויצרני סיבים.

לאמת המשי ידועה במזגה המאוזן והנינוח. הפרטים בדרך כלל ידידותיים וסקרנים, ניגשים לאנשים חדשים ולחפצים בסקרנות ולא בבהלה לאחר שהורגלו לטיפול. הגזע עדין וצייתן, מה שהופך משימות שגרתיות כמו קישור בכפת, הובלה וגיזה לפשוטות יותר בהשוואה לבעלי חיים שקשה להרגיעם.

סביב בני משפחה וטיפולים מוכרים, לאמות משי מסוציאליזציות הן שקטות ומשתפות פעולה. עם זרים הן בדרך כלל זהירות בתחילה אך מתייצבות במהרה. הן בעלי חיים עדריים שנקשרות חזק עם גמלאים אחרים, ולכן הן מרוצות ביותר כשמגדלים אותן עם לפחות לאמה או אלפקה אחת לחברה. בדרך כלל הן מתקיימות בשלום עם כבשים, עזים, סוסים ובעלי חיים אחרים בחוות, ויש המשתמשות בהן לשמירה על בעלי חיים קטנים יותר.

כמו בכל לאמה, בעלי חיים המגודלים יתר על המידה ממשקה יד כגורים יכולים לפתח התנהגות דוחקת בבגרות, ולכן טיפול עקבי ומכבד מההתחלה הוא חשוב. ירוק הוא התנהגות לאמה נורמלית המשמשת ליישוב סכסוכים בתוך העדר ונדיר שמכוון לאנשים המטפלים בבעלי החיים בנחת.

הטיפול היומיומי בלאמת המשי מתמקד במרעה, בחברת עדר ובתחזוקת הגיזה הדקה. הציפוי דורש יותר תשומת לב מציפוי כפול גס משום שהסיב הארוך והדק יכול לאסוף לכלוך ולהסתבך אם מזניחים אותו.

טיפוח

• מברישים את הציפוי באופן שגרתי להסרת אבק, צמחייה וסבכים לפני שהם מסתבכים.
• גוזזים פעם בשנה, בדרך כלל באביב, כדי לשמור על קרירות הבעל חיים ולאסוף את הסיב.
• בודקים ומגזזים ציפורניים כל כמה חודשים, שכן ציפורניים מוגדלות משפיעות על התנועה.
• בודקים את הציפוי והעור במהלך הטיפוח לאיתור טפילים, פצעים או סבכים.

פעילות גופנית

• מספקים מרעה פתוח לתנועה ורעייה יומיומיות.
• מאפשרים מרחב לריצה ולאינטראקציה עם חברי העדר.
• לאמות בעלות אנרגיה נמוכה עד בינונית ואינן זקוקות לפעילות גופנית כפויה מעבר לשהות בחוץ.

סביבה

לאמות משי מסתדרות היטב במרעה מגודר עם גדר היקף מאובטחת ומחסה בעל שלושה קירות או אורווה לצל, רוח וגשם. הן חסינות בקור אך הציפוי היחיד הדק מספק פחות הגנה מציפוי כפול, ולכן מחסה אמין וצל חשובים, במיוחד בחום. יש לשמור תמיד על לפחות גמלאי לוויה אחד, שכן לאמה בודדה תהיה לחוצה.

לאמות משי הן רועות יעילות בעלות קיבה בת שלושה תאים המתסיסה חומר צמחי סיבי. בסיס התזונה הוא דשא מרעה ושחת דשא באיכות טובה. לאמות משתמשות במזון ביעילות ועולות במשקל בקלות, ולכן יש לנהל את כמויות המנות ואת הגישה למרעה כדי לשמור על בעלי החיים בכושר עבודה רזה ולא עודף משקל. יש להימנע משחת קטניות עשירה בחלבון כמו תלתן ישיר לבוגרים, אלא אם קיים צורך ספציפי.

מזון מיוחד ותוספים

יש לספק תערובת מינרלים בבחירה חופשית המיועדת לגמלאים, שכן ללאמות יש צרכים ספציפיים ועלולות לסבול מחסרים אם ניתנים להן מינרלים רגילים לבקר או לצאן. רמת הסלניום צריכה להיות מותאמת לרמות הקרקע המקומיות עם הנחיית וטרינר, שכן גם חסר וגם עודף הם מזיקים. פינוקים כמו כמויות קטנות של גזר או תפוח יכולים לתמוך באילוף אך יש לשמור אותם מינימליים כדי להימנע מעלייה במשקל. מים נקיים חייבים להיות זמינים בכל עת.

לאמות משי הן בעלי חיים חסינים עם תוחלת חיים אופיינית של 15 עד 25 שנה בניהול נכון. רוב הבעיות הבריאותיות ניתנות למניעה עם תזונה נכונה, בקרת טפילים, מחסה וטיפול שגרתי. הציפוי היחיד הדק הופך את ניהול החום לחשוב יותר בהשוואה ללאמות ציפוי-כפול, שכן לגזע יש פחות בידוד מפני טמפרטורות גבוהות.

טיפול מניעתי

• קבעו בדיקות וטרינריות שגרתיות ושמרו על חיסונים עדכניים לפי ההנחיות המקומיות.
• ערכו ספירות ביצי צואה ובצעו דרוג בצורה ממוקדת ולא לפי לוח זמנים קבוע וגורף.
• גזוז ציפורניים ובדוק כפות באופן שגרתי.
• ספקו מינרלים המתאימים לגמלאים ועקבו אחר מצב הגוף על ידי מישוש מתחת לגיזה.
• גזזו שנתית וספקו צל ומים למניעת מתח חום.

נקבות לאמת משי מגיעות בדרך כלל לבשלות הרביה בגיל 18 עד 24 חודשים, כשיש להן מספיק גודל ומצב גוף לשאת הריון. זכרים מתבגרים מעט מאוחר יותר ובדרך כלל משמשים לרבייה מגיל כשנתיים עד שלוש. לאמות הן בעלות ביוץ מושרה, כלומר הנקבה משחררת ביצית בתגובה להזדווגות ולא במחזור קבוע, כך שניתן להזדווג אותן ברוב עונות השנה.

ההזדווגות נעשית על ידי הזכר, ומעשה ההזדווגות עצמו גורם לביוץ. תקופת ההריון ארוכה, בממוצע כ-11.5 חודשים, וכמעט תמיד מניבה גור יחיד. תאומים נדירים מאוד. הלידות, הנקראות פריקה, מתרחשות בדרך כלל בשעות האור ומהירות בדרך כלל, כשהאם עומדת במהלך הלידה.

הגור עומד ויונק תוך השעות הראשונות. חשוב שהגור הנולד יקבל את החלב הראשון של האם, הקולוסטרום, זמן קצר לאחר הלידה לשם הגנה חיסונית. גורים נגמלים בדרך כלל בגיל ארבעה עד שישה חודשים. אמהות בריאות מגדלות את צאצאיהן עם מעט סיוע, אם כי על המטפלים לעקוב אחר הלידה, לאשר יניקה ולהתערב רק אם מתעוררות בעיות. בעת בחירה לרבייה לצורך צמר משיי, הסלקציה מעדיפה הורים בעלי סיב דק ומובנה היטב ומזג שקט המגדיר את הסוג.