סאדלבק

האווז הבלתי-שוויוני הוא גזע ביתי בינוני ממוצא גרמני, שקיבל את שמו מה"אוכף" הצבעוני של נוצות המכסה את גבו וכתפיו, ויוצר ניגוד מול גוף לבן אחיד. הדוגמה מופיעה בדרך כלל באפור או בצבע בז, עם צבע תואם על הראש והצוואר. הגזע שייך למשפחת אווז פומרניה ומשתף עמה את בנייתו המוצקה והרחבה.

הגנדרים שוקלים בדרך כלל בין 7 ל-9 ק"ג, והאווזות קלות במעט. הגוף שוכב ברובו אופקי, החזה רחב, ויש להן אונה בטנית אחת בלבד, בשונה מהכפולה שנראית בגזעים כבדים יותר. העופות נושאים את עצמם זקופים כשהם ערניים, דבר המתאים לתפקידם כשומרי חצר.

מגדלים בוחרים באווז הבלתי-שוויוני מכמה סיבות: הוא עמיד במזג אוויר קר ורטוב, מסתפק יפה בדשא, ומשמיע אזהרה קולנית כשזרים מתקרבים. אופיו ידידותי כלפי מטפלים מוכרים, אך מגונן כלפי הלהקה.

למי מתאים הגזע

האווז הבלתי-שוויוני מתאים למגדל שיש לו שטחי דשא ועניין בגזע עמיד לתנאי מזג אוויר קשים הדורש מעט תחזוקה. ערנותו שימושית כשרוצים עוף מזהיר קולני. הנטייה ההגנתית הופכת אותו למתאים יותר לאנשים שמרגישים בנוח עם אווזים, ולא להשל בהם ילדים קטנים שעשויים להיבהל מעוף מתגונן.

האווז הבלתי-שוויוני מקורו באזור פומרניה שבצפון גרמניה, האזור ההיסטורי לאורך חוף הבלטי המשתרע כיום על חלקים מגרמניה ופולין המודרניות. חקלאים מקומיים גידלו שם אווזות רעייה עמידות לדורות, והעופות בעלי הסימנים על הגב נבחרו כזן צבעוני נפרד בתוך אותה אוכלוסייה רחבה.

אווז פומרניה, שהאווז הבלתי-שוויוני הוא צורתו המסומנת, הוא גזע ישן שעוצב יותר על ידי האקלים ושימוש חקלאי מאשר על ידי תחרויות תצוגה רשמיות בתחילת דרכו. האווזים הוערכו לצורך בשר, שומן, מורך וציפורים שהצליחו לשגשג על מרעה עם מעט מזון נוסף היו מועדפים.

עם פיתוח תקני עופות באירופה במאות ה-19 וה-20, תוארה דוגמת האוכף ונוצר טיפוס עקבי. הסימון מצומצם לאונה אחת על הגוף ולאזור צבעוני מוגדר על הגב, הראש וחלק הצוואר העליון. שתי הגרסאות, האפורה והבז, מוכרות בצורה מסורתית של הגזע.

הגזע התפשט מחוץ לגרמניה עם הגירה אירופאית וסחר רחב יותר בעופות חווה. הוא נפוץ פחות מאווזי מסחר, ומוחזק כיום בעיקר על ידי חקלאים קטנים ומגדלים לשימור גזעים השומרים על הטיפוס האזורי.

המאפיין המגדיר הוא האוכף: כתם צבעוני המכסה את הגב, הכתפיים וחלקי כנף עליונים, על רקע גוף לבן. הראש וחלק הצוואר העליון נושאים את אותו הצבע, בעוד שחלק הצוואר התחתון, החזה והבטן נשארים לבנים. הגוף רחב וברובו אופקי, עם חזה עמוק, אונה בטנית אחת וצוואר קצר ומוצק. המקור, הרגליים והכפות אדומות עד כתומות. העיניים כהות.

כיסוי ועור

שתי צורות צבע מגודלות: בעלות אוכף אפור ובעלות אוכף בז. בשתיהן, האזור הצבעוני צריך להיות מוגדר בבירור במקום מגעו עם הלבן, ללא כתמים מפוזרים רבים על החזה. גוזלי אווז נולדים עם כיסוי ראשוני שכבר מרמז על הדוגמה הבוגרת, והאוכף מתחדד עם הופעת הנוצות הנעוריות. הנוצות צפופות ודוחות מים, התורמות לסבילות הגזע לתנאי קור ולחות.

לאווז הבלתי-שוויוני אופי יציב וידידותי עם אנשים שהוא מכיר, והוא מסתגל היטב לשגרה. כלפי הלהקה הוא ערני ומגונן. הגזע מזהה שינויים בסביבתו במהירות וקורא בקול רם לזרים, כלבים או מסיגי גבול אחרים, וזו הסיבה שהוא מוחזק לעיתים קרובות כאווז שמירה.

כלפי מטפלים מוכרים, העופות יכולים להפוך לאליפים ולעקוב אחרי מגדל שמאכיל אותם. כלפי זרים הם זהירים ועשויים לנקוט תנוחה מאיימת או לשרוק, בעיקר גנדר השומר על אווזה דוגרת. בעונת הרבייה מתגבר ההתנהגות ההגנתית ויש להשאיר לעופות מרחב.

ביחד עם עופות אחרים, האווז הבלתי-שוויוני סובלני בדרך כלל כשגדל לצד ברווזים, תרנגולות או אווזים אחרים מגיל צעיר. אווזים יוצרים קשרי זוג ולהקה חזקים, כך שגידול לפחות שניים יחד מתאים יותר לאופיים החברתי.

הטיפול היומיומי מתמקד בדשא, מים ומקום בטוח לשינה. הגזע מרעה היטב ושומר על מצבו על מרעה טוב ברוב השנה, עם תוסף דגן כשהמרעה פוחת.

טיפוח

• אווזים מנקים ומטפחים את נוצותיהם בעצמם; אין צורך בגזיזה או גיזום נוצות לחיות מחמד
• יש לספק מים עמוקים מספיק לשם טבילת הראש והרטבת הנוצות, השומרים את העיניים, הנחיריים והנוצות נקיים
• יש לבדוק רגליים וכפות באופן קבוע לחפש חתכים או סימני בומבלפוט
• יש לצפות לקרחת כבדה יותר פעם בשנה, כשנוצות ומורך רופפים מצטברים

פעילות גופנית

• יש לאפשר גישה יומית לשטח מרעה או מגרש להליכה ורעייה
• יש לתת מקום למחיאת כנפיים ומתיחה; בוגרים כבדים ונדירים טסים למרחקים
• גישה למים לרחצה מספקת פעילות גופנית טבעית ומסייעת למצב הנוצות

סביבה

האווז הבלתי-שוויוני מתמודד עם קור, רוח וגשם בשל נוצותיו הצפופות, אך הוא עדיין זקוק למקלט יבש ונטול טיוטות בלילה וצל במזג אוויר חם. הגידור צריך להיות מאובטח מפני שועלים וכלבים, ובית הלילה חייב להיסגר לחלוטין כדי להדיר טורפים. קרקע רכה ומנוקזת היטב מפחיתה בעיות רגל.

הדשא הוא הבסיס לתזונת האווז הבלתי-שוויוני. על מרעה טוב, עופות בוגרים זקוקים למעט מזון נוסף בעונת הגידול. ככל שאיכות הדשא יורדת בסתיו ובחורף, יש להוסיף כדורי מזון לעופות או לעופות מים בשילוב חיטה או דגן מעורב. גוזלות זקוקים לפתיח עשיר יותר בחלבון שאינו מכיל תרופות, שכן תרופות מסוימות לאפרוחים עלולות להזיק לעופות מים. חצץ בלתי-מסיס חייב להיות זמין כדי שהעופות יוכלו לטחון את מזונם.

מתנות ותוספים

ירקות עלים, חסה, ירקות קצוצים וכמויות קטנות של דגן מתאימים כמתנות במידה. יש לספק חצץ בכל עת ולהציע סידן נוסף, כמו קליפת צדף כתושה, לאווזות מטילות. מים נקיים ורעננים צריכים להיות זמינים תמיד לצד כל מזון יבש, שכן אווזים זקוקים למים לבליעה.

האווז הבלתי-שוויוני הוא גזע חזק והוא חי בדרך כלל 10 עד 15 שנים עם ניהול נכון. רוב הבעיות הבריאותיות ניתנות למניעה וקשורות לדיור, מצב הקרקע וטפילים ולא לחולשה תורשתית. בוגרים כבדים עלולים לסבול מעומס על הרגליים, ולכן דריכה יבשה ומים נקיים חשובים.

טיפול מניעתי

• יש לשמור על שיכבה יבשה ולסובב את המרעה או לנוח לו כדי להפחית עומס טפילים
• יש לספק מים נקיים לרחצה כדי שהעופות יוכלו לשמור על עיניים, נחיריים ונוצות נקיים
• יש לבדוק רגליים וכפות באופן קבוע לחפש חתכים, נפיחות או בומבלפוט
• יש לטפל באזורים בוציים להגנת כרית הרגל
• יש לאזן את מזון הגוזלים למניעת גדילה מהירה מדי וכנף מלאכית

האווז הבלתי-שוויוני הוא עוף מרעה. הוא מסתדר בצורה הטובה ביותר עם שטח ביום על דשא ובית מאובטח בלילה. הגזע סובל תנאי קור ולחות, כך שהדיור עוסק יותר בהגנה מטורפים ויבשות מאשר בחום. מים לרחצה משפרים את הרווחה ומצב הנוצות, אם כי אגם אינו חיוני אם מסופקת אמבטיה גדולה או אגן ומנוקים.

רשימת בדיקה להקמה

• בית יבש, נטול טיוטות, מוגן מפני שועלים הנסגר לחלוטין בלילה
• מים לשתייה ומיכל רחצה נפרד
• צל ומחסה מהשמש, רוח וגשם סוחף
• גידור היקף מאובטח הנבדק באופן קבוע לחפש פערים
• פינה שקטה ומוגנת לאווזה לקינון באביב

ניתן לדגור ביצי Saddleback באופן טבעי תחת אווזה דוגרת או באופן מלאכותי במדגרה. אווזה יושבת מנהלת את הטמפרטורה, הלחות וההפיכה בעצמה ולעיתים קרובות מניבה תוצאות טובות. דגירה במדגרה מצריכה יותר תשומת לב: ביצי אווז גדולות, נהנות מקירור יומי והרטבה, ולוקחות יותר זמן מביצי תרנגולת. הדגירה אורכת כ-28 עד 31 יום.

שלבי הבקיעה

1. יש להניח ביצים נקיות ושלמות ולאפשר להן להגיע לטמפרטורת החדר לפני הכנסתן
2. יש לשמור על טמפרטורה ולחות יציבות ולהפוך את הביצים מספר פעמים ביום
3. יש לבדוק ביום 10 בערך ושוב מאוחר יותר להסרת ביצים ברורות או מתות
4. יש לקרר ולהרטיב קלות את הביצים פעם ביום לחיקוי אווזה חוזרת
5. יש להפסיק הפיכה כ-2 עד 3 ימים לפני המועד ולהגביר לחות לנעילה
6. יש להשאיר גוזלות שבקעו להתייבש ולהתפשח במדגרה לפני העברתן לברודר חמים