קיקו

קיקו הוא עז מסוג בשר שפותחה בניו זילנד בשנות ה-80. שם הגזע מקורו במילה מאורית שפירושה בשר, וזה מרמז על ייעודו העיקרי. מגדלי קיקו ביקשו חיה שתעלה במשקל על מרעה ושיחים בלבד, ללא האכלה כבדה בדגנים, ושתשרוד בשטח גבעות רטוב תוך טיפול מינימלי.

הגזע ידוע בעיקר בקשיחותו. הבחירה הגנטית נעשתה בתנאים קשים, כשפרטים חלשים הוצאו מהעדר במקום לקבל טיפול מיוחד. התוצאה היא חיה העמידה יותר בפני טפילי מעיים מרוב העזים, מסוגלת ללכת מרחקים ארוכים לצורך מרעה, וזקוקה לעזרה מועטה בזמן המלטה. עז בוגרת שוקלת בממוצע 45-65 ק"ג (100-145 פאונד), והתיש גדול יותר.

קיקו מגודלים בעיקר לבשר ולהכלאה, כדי להוסיף עמידות לקווי בשר אחרים. הם משמשים גם לניקוי שטחים מכוסי שיחים, מכיוון שהם ניזונים מצמחייה עצית שרוב בעלי החיים החקלאיים מתעלמים ממנה.

למי מתאימה עז הקיקו

קיקו מתאימה לחקלאים ולבעלי משקים קטנים המחפשים עז שמתפקדת היטב על מרעה, בהשקעה נמוכה יחסית. הגזע מגיב טוב יותר לניהול פתוח בשטח מאשר להחזקה במכלאה קבועה. מי שרוצה עז מחמד קטנה או עז חלב בתפוקה גבוהה ימצא גזעים אחרים מתאימים יותר, שכן הקיקו פותחה לבשר ולעמידות בשטח, לא לליטוף או לתפוקת חלב.

פיתוח הקיקו החל בניו זילנד בסוף שנות ה-70 ונמשך לאורך שנות ה-80. המגדלים גאריק ואן באטן, בשיתוף קבוצת Caprinex Genetics באי הדרומי, שאפו ליצור עז בשר המתאימה לאזורי הגבעות הרטובים של ניו זילנד.

הבסיס הגנטי הגיע מעזי בר שכבר חיו והתרבו ללא סיוע אדם ברחבי ניו זילנד. עזים קשוחות אלה הוכלאו עם תיישי חלב מיובאים, כולל אנגלו-נוביין, סאנן וטוגנבורג, כדי להוסיף גודל וקצב צמיחה תוך שמירה על הקשיחות של הבסיס הפראי.

הבחירה הגנטית הייתה לב התוכנית. העזים הוחזקו בשטח קשה, עם דיווור מועט, כמעט ללא האכלה משלימה וללא סיוע בהמלטה. עזים שלא שמרו על בריאותן, לא גידלו את הגדיים שלהן, ולא עלו במשקל בתנאים אלה, הוצאו ממאגר הרבייה. אחרי כמה דורות הקו החל להעביר בעקביות תכונות של קשיחות וצמיחה, וכך נולד שם הגזע קיקו.

קיקו יוצאו לארצות הברית בשנות ה-90, שם שימשו הן כעז בשר טהורת גזע והן להכלאה שמוסיפה עמידות לקווי בשר אחרים. ארגוני רישום גזעים בארצות הברית ובמדינות נוספות מתעדים כיום את שושלות הקיקו ואת אחוזי ההכלאה.

קיקו היא עז גדולה ושרירית, עם גוף עמוק ורגליים חזקות וזקופות המותאמות להליכה ממושכת. הגזע נבחר בעיקר לפי תפקוד ולא לפי מראה אחיד, ולכן קיים בו שונות רבה יותר בגודל ובצבע מאשר בגזעי תצוגה. הרושם הכללי הוא של חיה חסונה וספורטיבית.

לתיישים קרניים כבדות ומתפתלות הפונות החוצה ואחורה, וגם לעזים יש קרניים, אם כי קלות יותר. הראש בגודל בינוני, עם הבעה ערנית. הפרסות בדרך כלל קשות וזקוקות לגיזום פחות תכוף מאלה של עזים המוחזקות על קרקע רכה.

פרווה וצבעים

לבן הוא הצבע הנפוץ ביותר והועדף בעדר הבסיס המוקדם, אך קיקו מופיעות גם בגוונים של קרם, חום בהיר, חום כהה, שחור ושילובים של אלה. הפרווה גסה למדי ונצמדת לגוף במזג אוויר חם. באקלים קר העזים מפתחות פרווה חורפית עבה יותר עם שכבת תת-פרווה, שאותה הן משילות עם התחממות מזג האוויר.

קיקו עצמאיות ומסתמכות על עצמן, תכונה שנובעת מדרך הגידול שלהן. הן רועות ומחפשות מזון לבדן על פני שטחים נרחבים, נשארות ערניות לאיומים ומגיבות במהירות. עזים הן אמהות קשובות המגנות על הגדיים ומגדלות אותם כמעט ללא עזרה.

מול בני אדם הגזע רגוע בדרך כלל אך לא נוטה לחיבה יתרה. קיקו שגדלו עם טיפול קבוע הופכות לניתנות לניהול ולהובלה בקלות, בעוד עזים שגדלו בשטח פתוח עלולות להיות חשדניות כלפי זרים וקשות יותר לתפיסה. הן פעילות וסקרניות, ובוחנות גדרות ללא הרף. בין עזים אחרות הן בדרך כלל חברתיות ויוצרות סדר היררכי יציב בעדר. עם בעלי חיים אחרים הן חיות בשלום על מרעה משותף. זהו לא גזע חיקי המחפש קרבה, ולכן בעלים שרוצים חברה קרובה צריכים לטפל בעזים בקביעות מגיל צעיר.

קיקו פותחה כך שתזדקק למעט טיפול יומיומי, אך עדיין נדרשת החזקה נכונה. הצרכים העיקריים הם שטח למרעה, גדרות חזקות, מחסה מפני מזג אוויר קיצוני ותוכנית בריאות סדירה.

טיפוח

• להבריש מדי פעם כדי להסיר שיער רופף בעת נשירת האביב.
• לבדוק את הפרסות אחת לכמה חודשים; פרסות הקיקו נשחקות היטב בדרך כלל וזקוקות לפחות גיזום מאשר בגזעים המוחזקים על קרקע רכה.
• לבדוק את הפרווה במהלך הטיפול, ולחפש קרציות, כינים ובעיות עור.
• לשמור על ניקיון הקרניים ולעקוב אחר כל פציעה.

פעילות גופנית

• לספק מרעה פתוח או שטחי שיחים כדי שהעזים יוכלו ללכת ולחפש מזון מדי יום.
• לאפשר גישה לשיחים ולצמחייה עצית, שהקיקו מעדיפות על פני דשא קצר בלבד.
• להשתמש במרעה מחזורי כדי לשמור על טריות המרעה ולצמצם עומס טפילים.
• לתת מרחב; עזים סגורות במכלאה משתעממות ועלולות לפגוע במכלאות ובגדרות.

סביבה

קיקו מתמודדות עם תנאים רטובים, הרריים וקרים טוב יותר מרוב העזים, אך גם הן זקוקות למחסה יבש ונטול פרצי רוח כדי להימלט מגשם, רוח וחום. הגדרות חייבות להיות גבוהות והדוקות, מכיוון שהגזע ספורטיבי ובוחן נקודות חלשות. יש להקפיד על מים נקיים ומינרלים זמינים באופן חופשי בכל עת.

קיקו היא בראש ובראשונה חיית מרעה. התזונה שלה צריכה להתבסס על מרעה איכותי, שיחים וחציר, עם שימוש מצומצם בדגנים. עזים בוגרות על מרעה איכותי לרוב אינן זקוקות לדגנים כלל, בעוד גדיים בגדילה, עזים בהיריון מתקדם ועזים מניקות עשויות להזדקק לתוסף. יש לספק תמיד מים נקיים ומינרלים ייעודיים לעזים באופן חופשי, מכיוון שלעזים צרכים ייחודיים בנחושת ובסלניום שמינרלים המיועדים לבקר אינם מספקים.

פינוקים ותוספים

כמויות קטנות של גזר, תפוחים או עלווה ירוקה מהוות פינוק בטוח ותגמול שימושי באילוף. מינרלים רופפים חופשיים וסודה לשתייה תורמים לבריאות הכרס. באזורים עם מחסור בסלניום כדאי לפעול לפי הנחיית וטרינר מקומי בעניין תוספי סלניום וויטמין E, מכיוון שגם מחסור וגם עודף עלולים להזיק.

קיקו נחשבת לאחד מגזעי העזים החסונים יותר, מכיוון שהיא נבחרה בתנאים קשים כשפרטים חלשים הוצאו מהעדר. היא מגלה עמידות טובה יותר בפני טפילי מעיים מרוב העזים, ולרוב ממליטה ללא סיוע. עם זאת, היא אינה חסינה מפני מחלות העזים הנפוצות, וניהול נכון של העדר שומר עליו בריא. בטיפול נאות קיקו חיה בדרך כלל 8-12 שנים.

טיפול מונע

• להשתמש בספירת ביצי תולעים בצואה כדי לתלע רק בעת הצורך, מה שמגן על עמידות הגזע בפני טפילים.
• לסובב את שטחי המרעה ולהימנע מניצול יתר שלהם.
• לשמור על חיסונים מעודכנים, כולל חיסון CDT למחלות קלוסטרידיאליות ולטטנוס.
• לספק מינרלים ייעודיים לעזים באופן חופשי כדי למנוע מחסור בנחושת ובסלניום.
• לגזום פרסות לפי הצורך ולשמור על מצע יבש.

רבייה קלה היא אחד הגורמים המרכזיים בערך של הקיקו. עזים מגיעות לבגרות מינית בגיל כ-7-12 חודשים, אם כי מגדלים רבים מעדיפים להמתין עד שהעז קרובה לגיל שנה ומפותחת היטב לפני ההזדווגות הראשונה. תיישים עשויים להיות פוריים כבר בגיל 5-7 חודשים בקירוב. כמו רוב העזים, קיקו באזורים ממוזגים נוטות להיות בעלות עונת רבייה מוגדרת, עם פעילות חזקה יותר בסתיו.

ההיריון נמשך כ-145-155 יום. עזי קיקו ידועות בהמלטה קלה ובאמהות חזקות, ולכן הן ממליטות ומגדלות את הגדיים שלהן ברוב המקרים כמעט ללא התערבות. תאומים נפוצים, וחלק מהעזים מגדלות אף שלישיות. הגדיים חיוניים וקמים לינוק במהירות, בהתאם לתכן הגזע הנמוך בדרישות. מגדלים רבים גומלים את הגדיים בגיל 2-3 חודשים בקירוב, בהתאם לקצב הגדילה ולמצב המרעה. בחירת עזים לרבייה המשך על בסיס אותן תכונות קשיחות שומרת על איכות הקו.