קשמיר

עז הקשמיר איננה זן סגור אחד, כפי שהם רוב עזי החלב או הבשר. השם חל על כל עז שמניבה כמות שימושית של קשמיר, הפלומה הדקה והרכה שצומחת כתת פרווה בחורף מתחת לשכבה החיצונית הגסה. עזים מסוג זה מגודלות ברמות הגבוהות ובהרים של מרכז אסיה כבר מאות שנים, במקומות שבהם חורפים קרים דוחפים לצמיחת פלומה צפופה.

לעז הקשמיר שתי שכבות פרווה. השכבה החיצונית מורכבת משיער מגן ארוך וישר, שדוחה גשם ומגן על הגוף. מתחתיה שוכנת הפלומה, שכבה של סיבים דקים מאוד שקוטרם בדרך כלל פחות מ-19 מיקרון. את הפלומה אוספים פעם בשנה, בסוף החורף או תחילת האביב, בסירוק או בגזיזה. עז בודדת מניבה כמות קטנה, לרוב 100 עד 200 גרם של סיב נקי, וזו אחת הסיבות למחיר הגבוה של הקשמיר.

הזן מוערך בזכות העמידות שלו לא פחות מאשר בזכות הסיב. עזים אלה סובלות קור, מוצאות מזון בשטח מחוספס, ודורשות טיפול פחות אינטנסיבי מזני ייצור רבים אחרים. הן רגועות וערניות, תכונה שמתאימה למערכות רעייה פתוחות.

מתאימה למי

עז הקשמיר מתאימה לבעלי משקים קטנים ולמגדלי סיבים שיכולים לנהל שגרה שנתית של סירוק או גזיזה, ויש להם גישה לחורפים קרירים או קרים שמעודדים צמיחת פלומה. זו בחירה מעשית למי שמחפש בעל חיים לרעייה עם דרישות נמוכות ותוצר סיבים משני, ולא תפוקת חלב או בשר גבוהה. באזורים עם אקלים מתון כדאי לצפות לתפוקת פלומה נמוכה יותר.

עזים שמייצרות פלומה עדינה חיות במרכז אסיה, במונגוליה ובמערב סין כבר זמן רב מאוד. החורפים הקרים והיבשתיים של האזורים האלה ברירו באופן טבעי בעלי חיים שמפתחים תת פרווה צפופה ומבודדת. רועים גידלו עזים אלה לשם חלב, בשר, עורות, ופלומה, שממנה טוו בד חם.

המילה קשמיר בשפות אירופה מקורה בשם האזור קשמיר, שבצפון תת היבשת ההודית. קשמיר נודעה כמרכז לאריגת צעיפים עדינים מפלומת עזים, וסוחרים נשאו מערבה גם את הבד וגם את השם. הסיב הגולמי עצמו הגיע לרוב מעזים שגודלו הרחק צפונה ומזרחה, ורק אחר כך עובד בידי אורגי קשמיר.

צעיפי קשמיר הגיעו לאירופה בכמות ניכרת בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, שם הפכו לאופנתיים והגבירו את הביקוש לסיב. העניין הזה עודד ניסיונות לגדל עזים מייצרות קשמיר גם מחוץ לתחום המקורי שלהן.

כיום היצרניות הגדולות ביותר של קשמיר גולמי הן סין ומונגוליה. עדרי סיבים קטנים יותר קיימים באוסטרליה, בניו זילנד, בארצות הברית ובחלקים מאירופה, לרוב מבוססים על מלאי מיובא או מגודל בסלקציה לפי תפוקת פלומה ועדינותה.

לעז הקשמיר מבנה גוף בינוני וחסון, המתאים לרעייה בשטח מחוספס. המאפיין הבולט ביותר הוא הפרווה הכפולה. השכבה החיצונית הנראית לעין מורכבת משיער מגן ארוך וישר שיכול להיראות פרוע, בעוד הפלומה המבוקשת מסתתרת מתחתיו. לרוב בעלי החיים יש קרניים, לעיתים קרובות נטויות לאחור, אצל שני המינים. האוזניים בדרך כלל זקופות או נוטות מעט הצידה, וזקן מצוי בדרך כלל אצל תיישים.

פרווה וצבעים

צבע הפרווה משתנה מאוד, משום שסוג הקשמיר מוגדר לפי הסיב ולא לפי המראה. עזים לבנות מועדפות לעיתים על ידי מפעלי עיבוד כי אפשר לצבוע את הפלומה בכל גוון, אך עזים אפורות, חומות ושחורות נפוצות באותה מידה ומניבות סיב שימושי לא פחות. הפלומה מדורגת לפי עדינות, אורך וצבע. הפלומה הדקה ביותר נמדדת הרבה מתחת ל-19 מיקרון, דקה בהרבה משיער המגן שמקיף אותה.

עזי קשמיר נוטות להיות רגועות ומאוזנות באופיין, מה שמקל על ביצוע הסירוק או הגזיזה השנתיים. הן ערניות ומודעות לסביבתן, תכונה שימושית לבעלי חיים שמבלים חלק גדול מזמנם ברעייה בשטח פתוח. עם טיפול קבוע הן מתרגלות לבני אדם, אך נשארות עצמאיות יותר מזני חלב מבויתים מאוד.

כמו כל העזים, גם הן חברותיות ומשגשגות בקבוצה. עז יחידה שמוחזקת לבדה נוטה להיות לחוצה ורועשת. מול אנשים לא מוכרים הן עשויות להיות זהירות בהתחלה אך נרגעות ברגע שנקבעת שגרה. עם בעלי חיים אחרים במשק הן בדרך כלל מסתדרות בשקט, ואינן נוטות לתוקפנות מעבר להיררכיית העדר הרגילה ולתקופת ההזדווגות, שבה תיישים יכולים להיות תוקפניים יותר.

טיפוח

המשימה המרכזית בטיפוח היא קציר הפלומה, שמתבצע פעם בשנה.

• סרקו או גזזו בסוף החורף או תחילת האביב, כשהפלומה מתחילה להתרופף
• סירוק אוסף פלומה נקייה יותר עם פחות שיער מגן, אך אורך יותר זמן לכל עז
• גזיזה מהירה יותר אך מערבבת שיער מגן בגזז, מה שמחייב הפרדה מאוחר יותר
• בדקו וגזמו פרסות כל 6 עד 8 שבועות
• בדקו את הפרווה לאורך השנה בחיפוש אחר סבך, קוצים ובעיות עור

תנועה

• אפשרו גישה יומית לרעייה או לכרסום צמחייה כדי שהעזים יוכלו לחפש מזון ולנוע
• אפשרו שטח מגוון ככל האפשר, מה שעוזר לשחוק את הפרסות ולשמור על כושר
• תנו מקום לטיפוס ולחקירה, שכן עזים פעילות וסקרניות
• הימנעו מהסגרה ממושכת, שגורמת לשעמום ולבעיות בריאות

סביבה

עזי קשמיר מתמודדות היטב עם קור בזכות הפרווה הכפולה, אך זקוקות למחסה יבש ומוגן מרוח כדי להימנע ממזג אוויר רטוב, שאותו הן סובלות פחות טוב. הגדר חייבת להיות בטוחה, שכן עזים בודקות גבולות ומטפסות. אקלים מתון ולח מפחית את צמיחת הפלומה ומעלה את הסיכון לטפילים פנימיים, ולכן הניהול צריך להתאים את עצמו בהתאם.

עזי קשמיר הן בעלות חיים יעילות בחיפוש מזון, ומסתדרות היטב על תפריט המבוסס על כרסום צמחייה, מרעה וחציר איכותי. בהיותן כרסמניות מטבען הן מעדיפות שיחים, עשבים רעים ועלים על פני דשא נמוך, וטווח מגוון מתאים להן ביותר. מרעה טוב מכסה את רוב צורכיהן לאורך רוב השנה. מזון מרוכז נחוץ בעיקר בהריון מתקדם, בתקופת ההנקה, ובחורפים קשים שבהם המרעה דל.

פינוקים ותוספים

ספקו תערובת מינרלים חופשית לעזים, עם רמות נחושת וסלניום המתאימות לאזור המקומי, מכיוון שלעזים צרכי נחושת שונים מאלה של כבשים. מים נקיים צריכים להיות זמינים תמיד. פינוקים כמו כמויות קטנות של פירות או ירקות מקובלים במידה, אך אינם צריכים להחליף מרעה.

עזי קשמיר הן בעלות חיים חסונות שנבחרו לאורך דורות ליכולת שרידה באקלים קשה. עם ניהול טוב הן חיות בדרך כלל 10 עד 14 שנים. רוב הבעיות הבריאותיות נובעות מטפילים, טיפול בפרסות, תזונה ודרישות הרבייה, ולא ממחלות גנטיות ייחודיות לזן. תנאים רטובים ולחים גורמים ליותר נזק מאשר קור.

טיפול מונע

• בצעו ספירת ביצי תולעים בצואה וטפלו בתולעים באופן אסטרטגי ולא לפי לוח קבוע
• גזמו פרסות כל 6 עד 8 שבועות ושמרו על מחסה יבש
• חסנו נגד מחלות קלוסטרידיאליות בהתאם להנחיית וטרינר מקומי
• ספקו מינרלים נכונים כדי למנוע מחסור בנחושת ובסלניום
• החזיקו בעלי חיים חדשים בבידוד לפני הכנסתם לעדר

עזי קשמיר הן בעלות עונת רבייה מוגדרת, ונכנסות לייחום עם התקצרות שעות האור בסתיו, כך שהגדיים נולדים באביב. עזים בדרך כלל מגיעות לגיל רבייה בגיל 7 עד 12 חודשים, אם כי מגדלים רבים מעדיפים להמתין עד שהעז מפותחת היטב לפני ההזדווגות הראשונה שלה. תיישים הופכים פוריים בגיל צעיר ועלולים להיות תוקפניים ובעלי ריח חזק במיוחד בתקופת הייחום.

משך ההיריון הוא כ-150 יום, קרוב לחמישה חודשים. מספר הגדיים הנפוץ הוא אחד או שניים, כאשר תאומים שכיחים בעזים מוזנות היטב. הגדיים פעילים זמן קצר לאחר הלידה והולכים אחרי העז במהירות. עזים בדרך כלל מגדלות את הצאצאים שלהן עם התערבות מועטה, אך המגדל צריך לוודא שכל גדי שותה קולוסטרום בשעות הראשונות לחייו.

כשמגדלים לצורך סיבים, הבחירה מתמקדת במשקל הפלומה, בעדינותה, ובאחוז נמוך של שיער מגן, לצד בריאות כללית ואופי נוח. שמירה על תיישים לא קרובי משפחה ורישום מסודר עוזרים לשמר את איכות הסיב לאורך דורות, תוך הימנעות מרבייה בין קרובים.