וויפט

הוויפט הוא כלב זירוז (סייטהאונד) בגודל בינוני שפותח באנגליה, ומשלב בתוכו שתי תכונות שלרוב אינן מתקיימות יחד באותו כלב. בשדה מרדף או במסלול פיתיון הוא נחשב לאחד הגזעים המהירים בעולם ביחס לגודלו, ומגיע למהירויות של כ-56 קמ"ש במרחקים קצרים. בבית, לעומת זאת, הוא כלב שקט ונינוח שמעדיף לבלות את רוב היום בשינה על הספה.

מבנה הגוף חלק ואוורודינמי: חזה עמוק, מותניים דקים, רגליים ארוכות ופרווה דקה הצמודה לעור. כלבים בוגרים עומדים בדרך כלל בגובה של כ-46 עד 56 ס"מ בכתף ושוקלים כ-11 עד 18 ק"ג. הגוף הרזה הוא תכונה גזעית תקינה, לא סימן לתת תזונה.

וויפטים נקשרים מאוד לבני האדם שלהם ורגישים ליחס מחוספס. הם עדינים מאוד עם ילדים ולרוב מסתדרים היטב עם כלבים אחרים. דחף הרדיפה החזק שלהם עלול להתעורר למראה בעלי חיים קטנים ומהירים, ולכן חשוב לגדר את החצר היטב ולהוציא אותם לטיולים ברצועה בשטחים פתוחים.

למי הגזע מתאים

הוויפט מתאים למי שמחפש כלב מלווה חברותי וקל לתחזוקה, שרגוע בבית אך זקוק לריצה מאומצת וקבועה בחוץ. הוא מסתדר היטב גם בדירות וגם בבתים צמודי קרקע, בתנאי שהוא מקבל פעילות יומית ופינה חמה ורכה למנוחה. הפרווה הדקה ואחוז השומן הנמוך בגוף גורמים לו לחוש קור במהירות, ולכן בעלים רבים משתמשים במעיל בחורף. בתים עם חיות מחמד קטנות שאינן מוגנות, או בלי שטח מגודר לריצה בטוחה, פחות מתאימים.

צורתו הנוכחית של הוויפט גובשה בצפון אנגליה במהלך המאה התשע עשרה. הגזע התפתח מגרייהאונדים שהוקטנו בגודלם, בשילוב עם דמי טרייר קטנים וכלבים מהירים נוספים. המטרה הייתה ליצור סייטהאונד שיודע לצוד ארנבות ולהתחרות במירוצים, אך אוכל פחות ותופס פחות מקום מגרייהאונד מן המניין.

הגזע התקשר קשר הדוק לקהילות הפועלים באזורי המכרות והטקסטיל שבצפון אנגליה. בעלי הכלבים הריצו אותם על מסלולים ישרים תמורת פרסים, עיסוק שהעניק לוויפט את הכינוי סוסו של העני. תחרות נפוצה נוספת הייתה מרוץ הסמרטוט, שבו הכלבים דהרו לעבר בד מתנופף שהחזיק הבעלים.

ההכרה הרשמית בגזע הגיעה עם התפתחות תחרויות הכלבים המאורגנות. הקנל קלאב האנגלי הכיר בוויפט ב-1891, והקנל קלאב האמריקאי (AKC) הכיר בו כבר ב-1888. תקנים גזעיים קבעו בהדרגה את הגודל, קווי המתאר והאופי המוכרים כיום.

במאה העשרים התפשט הוויפט הרבה מעבר לאזורי התעשייה שבהם נולד, והפך לכלב תערוכה, כלב מלווה ומתחרה מבוקש במרדפי פיתיון ובמירוצי חובבים. מהירותו, קווי גופו הנקיים והתנהגותו הביתית הנוחה שמרו על ביקוש יציב באירופה ובצפון אמריקה. גם בישראל הוא מוכר כיום כגזע רשום, וגורי וויפט מזן טהור נרשמים באגודת הכלבנות הישראלית (IKC).

מראהו של הוויפט מזכיר גרייהאונד בגרסה מוקטנת, בנוי למהירות ולאיזון. קו הגוף מורכב מסדרת עקומות חלקות: ראש מוארך, צוואר מקומר הנמשך אל הגב, חזה עמוק המגיע עד המרפקים, מותניים מוגדרים וגב תחתון קמור באופן בולט. הרגליים ארוכות ורזות, כפות הרגליים מסודרות ומרופדות היטב. במנוחה נוטה הכלב להתכרבל לכדור צפוף.

הפרווה קצרה, דקה וצמודה לעור, ולכן מספקת בידוד מועט. העור נראה בבירור מעל הצלעות והירכיים, וזהו מאפיין תקין לגזע.

פרווה וצבעים

תקן הגזע אינו מגביל את הצבע, ולכן ניתן למצוא וויפטים במגוון רחב של גוונים אחידים ומשולבים. הצבעים הנפוצים כוללים חום צהבהב, קרם, אפור כחלחל, שחור, אדום וברינדל, לרוב עם סימני לבן על החזה, כפות הרגליים או הפנים. הפרווה הקצרה כמעט אינה דורשת טיפוח, אך גם אינה מגנה כמעט על הכלב מפני קור או קרקע מחוספסת. בשל כך בעלים רבים מלבישים את הכלב במעיל בחורף ובודקים את העור הדק לאחר משחק אנרגטי.

לוויפט אופי שקט ועדין. בתוך הבית הוא רגוע ולא תובעני, ולעיתים קרובות מתואר כלב ספה שישן חלק ניכר מהיום. הוא יוצר קשר חזק עם בני משפחתו ומעדיף להיות קרוב אליהם, לפעמים עד כדי הישענות או התכרבלות צמודה. הגזע רגיש, ומגיב בצורה גרועה לצעקות או לתיקון מחוספס.

עם בני המשפחה, כולל ילדים, הוויפט סבלני וחיבתי, אך יש להשגיח על ילדים קטנים מאוד כי הכלב רזה ועלול להיפגע מטיפול מחוספס. מול זרים רוב הכלבים מסויגים בתחילה ולא חשדנים, ומתחממים במהירות לאחר היכרות. הם אינם כלבי שמירה טבעיים ונובחים לעיתים נדירות.

מול כלבים אחרים הגזע חברותי בדרך כלל ומסתדר היטב בבתים עם כמה כלבים. הזהירות העיקרית נוגעת לדחף הרדיפה האופייני לסייטהאונד: תנועה פתאומית של חתולים, ארנבות, סנאים או חיות מחמד קטנות עלולה לעורר מרדף מהיר ומיידי. לכן זימון אמין, גידור בטוח וטיולים ברצועה בשטחים פתוחים חשובים.

הטיפול היומיומי בוויפט פשוט יחסית. הפרווה קלה לתחזוקה, אך המבנה הדק ודחף הרדיפה של הגזע מכתיבים את הצרכים האמיתיים שלו: פרצי ריצה מהירה בקביעות, הגנה מפני קור ופינת מנוחה חמה ומרופדת.

טיפוח

• הברישה שבועית במברשת רכה או בכפפת טיפוח להסרת שיער רופף
• רחצה רק לפי הצורך, כי הפרווה כמעט לא מפתחת ריח
• גזירת ציפורניים כל שבועיים עד שלושה שבועות, כי ציפורניים ארוכות פוגעות בהליכה
• בדיקת שיניים וצחצוח מספר פעמים בשבוע
• בדיקת העור הדק לאיתור שריטות או פציעות לאחר משחק פרוע

פעילות גופנית

• טיול אחד או שניים ביום, בתוספת הזדמנות לספרינט במהירות מלאה
• שימוש בשטח מגודר היטב או ברצועה ארוכה לריצה חופשית
• העדפת פרצי מאמץ קצרים ואינטנסיביים על פני ריצה איטית וממושכת
• מרדף פיתיון או מוט משחק (flirt pole) לסיפוק דחף הרדיפה
• הימנעות ממאמץ גופני בחום קיצוני או על קרקע מוקפאת

סביבת מחיה

וויפטים מסתדרים היטב הן בבתים והן בדירות, כי הם שקטים ורגועים בבית. הם חשים קור במהירות ומחפשים פינות חמות, ולכן מצע רך הרחק ממשב אוויר ומעיל לימי הקור מסייעים. בקיץ הישראלי, החם והיבש בעיקר באזורי הפנים ובדרום, כדאי להימנע מריצה מאומצת בשעות החמות ולוודא גישה למים ולצל. חצר מגודרת או שטח בטוח קרוב לריצה חשובים הרבה יותר מגודל הבית.

הוויפט מסתדר היטב עם מזון כלבים מלא ומאוזן, המותאם לשלב חייו ולרמת הפעילות שלו. הגזע רזה מטבעו, כך שצלעות נראות ומותניים מוגדרים הם דבר תקין ולא סיבה להוסיף מזון. כלבי מרוץ וציד פעילים עשויים להזדקק לכמות אנרגיה מעט גבוהה יותר, בעוד כלב בית שקט זקוק לפחות. מומלץ לחלק את המנה היומית לשתי ארוחות ולהתאים את הכמות לפי מצב הגוף, לא לפי מילוי הקערה.

חטיפים ותוספים

מומלץ להגביל חטיפים לכ-10 אחוזים מהקלוריות היומיות כדי לשמור על משקל רזה. רוב הוויפטים הניזונים ממזון מלא אינם זקוקים לתוספים. יש לספק מים נקיים וזמינים בכל עת, בעיקר סביב ריצה מאומצת. מכיוון שגזעים עמוקי חזה נוטים יותר לנפיחות קיבה, מומלץ להימנע מארוחות כבדות סמוך למאמץ גופני אינטנסיבי ולתת לכלב להירגע סביב שעות הפעילות.

הוויפט נחשב לאחד מגזעי הכלבים הבריאים יחסית וחי בממוצע 12 עד 15 שנים. לגזע פחות בעיות תורשתיות בהשוואה לכלבים רבים בגודל דומה, אך כדאי להכיר כמה נטיות. המבנה הרזה והפרווה הקצרה גם גורמים לכך שהגזע סובל מקור יותר מכלבים כבדים ממנו, ונחבל ונשרט ביתר קלות.

טיפול מונע

• הקפדה על חיסונים וטיפול נגד טפילים בזמן
• בדיקה וטרינרית שנתית, כולל בדיקות לב ועיניים
• שמירה על היגיינת שיניים באמצעות צחצוח קבוע
• שמירה על משקל רזה להגנה על המפרקים והלב
• יידוע כל וטרינר על רגישות הגזע להרדמה לפני כל הליך

הוויפט חכם ורוצה לשמח, אך גם רגיש ועלול לאבד עניין בתרגילים חוזרים. הוא לומד מהר כשהאימונים קצרים, חיוביים ומגוונים. תיקונים מחוספסים פוגעים בקשר עם הבעלים ונוטים לגרום לכלב להיסגר במקום להשתפר. התחום הקשה ביותר לאילוף הוא הזימון, כי דחף הרדיפה עלול לגבור על הפקודות הנלמדות ברגע שהכלב נכנס לספרינט מלא. מסיבה זו בעלים רבים משאירים את הכלב ברצועה בשטחים לא מגודרים, גם כשהזימון בבית נראה מהימן.

היסודות

1. התחילו בחיברות מוקדמת עם אנשים, כלבים ומראות וקולות מהחיים היומיומיים
2. למדו תגובה לשם וישיבה אמינה לפני מעבר לשלב הבא
3. בנו את הזימון תחילה בשטח מגודר, וגמלו כל חזרה בנדיבות
4. הוסיפו פקודות השהה וזה מספיק (leave it) חזקות כדי לנהל את דחף הרדיפה
5. תרגלו הליכה רגועה ברצועה, כי הגזע נוטה למשוך לעבר תנועה
6. שמרו על אימונים קצרים וסיימו בהצלחה

וויפטים מגיעים לבגרות מינית בטווח דומה לכלבים בינוניים אחרים, כשלנקבות מחזור ראשון בדרך כלל בין גיל שישה לשנים עשר חודשים. מגדלים אחראים ממתינים עד שהכלב בשל בגופו ובנפשו, בדרך כלל סביב גיל שנתיים, ובודקים את שני ההורים מבחינת לב ועיניים לפני ההזדווגות. ההריון נמשך כ-63 יום מההפריה. גודל ההמלטה הממוצע נע בין ארבעה לשמונה גורים, אם כי יש גם המלטות קטנות וגדולות יותר.

הגורים נולדים חסרי ישע, עם עיניים עצומות, ותלויים לחלוטין באם בשבועות הראשונים. הגמילה מתחילה סביב גיל שלושה עד ארבעה שבועות, וחיברות מובנית משלב מוקדם זה מעצבת את האופי הרגוע והבטוח שהגזע מוכר בו כבוגר. מכיוון שהגזע רזה ובעל עצמות דקות, יש לבצע את הלידה וגידול הגורים בסביבה חמה ונטולת משבי אוויר. החלטות רבייה צריכות להישאר בידי מגדלים מנוסים המסוגלים לספק ליווי וטרינרי ואחריות לאורך חיי הגורים.

איך רושמים כלב מגזע וויפט בישראל

סריקה במרפאה שווה בדיוק כמו הרשומה שמאחורי המספר. תנו לכלב מגזע וויפט רשומה שתמיד עונה: כרטיס חינמי עם תמונה, פרטים ומספר הטלפון שלכם, זמין מכל מקום, לכל חיי הכלב. הרישום נעשה פעם אחת ונשאר.

חמש עשרה ספרות מתחת לעור של כלב מגזע וויפט מצביעות עליכם רק כשמאגר אומר את זה. תנו ל-United Pet Club להגיד את זה בחינם: הרשומה לא פגה, מקבלת כל יצרן שבב, וכל שינוי פרטים חינם. רישום השבב קודם, החשבון מיד אחריו.