וולש טרייר

הטרייר הוולשי הוא כלב עבודה קטן שמקורו בוויילס. גובהו מגיע בקירוב לגובה הברך, מבנה גופו מרובע ומוצק, ועליו פרווה שחורה-חומה אופיינית לקבוצת הטריירים הגסים. הגזע פותח לציד שועלים, גיריות ומכרסמים, ולכן גופו קומפקטי וספורטיבי, לא עדין.

מבחינת האופי, הטרייר הוולשי ידידותי וחברותי, בלי המתח העצבני שאפשר למצוא אצל טריירים אחרים. הוא ערני, סקרן ובטוח בעצמו, ונשאר שובב גם בבגרות. בעלים רבים מתארים את הגזע כעליז ומוכן לפעילות, ועם מידת עצמאות משלו הוא מוסיף שעשוע לבית.

הפרווה היא אחד המאפיינים הבולטים של הגזע. השכבה החיצונית הקשה כמעט אינה נושרת, ולכן הטרייר הוולשי מתאים למי שמעדיף כלב שאינו משיר פרווה בכמות גדולה. עם זאת, הפרווה דורשת טיפוח סדיר כדי לשמור על המרקם שלה.

למי הגזע מתאים

הטרייר הוולשי מתאים ליחידים ולמשפחות פעילות שיכולים להעניק לו פעילות גופנית יומית ואימון עקבי וסבלני. הוא מסתדר היטב בבתים עם ילדים גדולים יותר שיודעים איך להתייחס לכלב תוסס. במשקי בית עם בעלי חיים קטנים כמו ארנבים או מכרסמים כדאי לנקוט זהירות, שכן לגזע יש דחף ציד חזק. מי שמחפש כלב חיק שקט ורגוע כנראה ימצא את הטרייר הזה עסוק מדי.

מקורו של הטרייר הוולשי בוויילס, שם גידלו טריירי עבודה מקומיים לציד שועלים, גיריות ולוטרות, וכן לשליטה במכרסמים בחוות. הכלבים הללו נדרשו להיות קטנים מספיק כדי לעקוב אחר הטרף מתחת לאדמה, אך גם אמיצים וקשוחים מספיק כדי להתמודד איתו. טריירי הפרווה הקשה בשחור-חום של וויילס היוו את הבסיס לגזע המודרני.

במהלך המאה התשע עשרה עודן הסוג ותוקנן, כאשר מגדלים שאפו למראה אחיד וליכולת עבודה עקבית. לטרייר הוולשי מוצא ומראה משותפים עם סוגי הטריירים השחור-חום הישנים של בריטניה, והוא דומה לגרסה מוקטנת של האיירדייל טרייר בצבע ובדוגמת הפרווה.

עם עליית הפופולריות של תערוכות כלבים בבריטניה, הטרייר הוולשי עבר מכלב עבודה טהור אל זירת התערוכות ואל הבית המשפחתי. הוא נמנה עם גזעי הטריירים שהוכרו בסוף המאה התשע עשרה, וצבר קהל עוקבים קבוע בזכות גודלו ואופיו המאוזן.

מאוחר יותר התפשט הגזע מעבר לוויילס לשאר בריטניה ומחוצה לה. כיום הוא מוחזק בעיקר ככלב מחמד ותערוכות, אך שומר על מבנה הגוף והאינסטינקטים של עברו כעובד.

הטרייר הוולשי הוא כלב קטן בעל קווי מתאר מרובעים ומאוזנים, כלומר גובהו בכתפיים דומה בערך לאורך גופו. הראש ארוך ומלבני עם גולגולת שטוחה, אוזניים קטנות מקופלות הנופלות קדימה, ועיניים כהות שמעניקות הבעה ערנית. מבנה הגוף מוצק ותכליתי, עם רגליים ישרות וגב ישר.

פרווה וצבעים

המאפיין המגדיר של הגזע הוא הפרווה הכפולה, הקשה והגסה. התת-פרווה רכה, ואילו השכבה החיצונית צפופה וקשה למגע, תכונה שהגנה על הכלב מפני מזג אוויר ושטח מחוספס. הצבע התקני הוא שחור וחום, עם 'אוכף' שחור או אפור כהה על הגב וחום בראש, ברגליים ובבטן. גורים נולדים לרוב שחורים ברובם ומפתחים את הסימונים החומים הבוגרים ככל שהם גדלים. כדי לשמר את המרקם והצבע הנכונים, נהוג לקטוף את הפרווה ביד ולא לגזוז אותה.

הטרייר הוולשי ידוע במזג ידידותי ועליז, לצד רוח טרייר קלאסית. הוא בטוח בעצמו ומלא אנרגיה, ולעיתים קרובות נשאר שובב וגורי באופיו במשך שנים. הגזע חכם וסקרן, ולכן הוא חברה מעניינת, אך גם זקוק לגירוי מנטלי כדי להישאר מרוצה.

עם בני המשפחה הטרייר הוולשי חברותי ומחובר לאנשים. הוא בדרך כלל מסתדר עם ילדים, בייחוד גדולים יותר שיכולים להתאים את עצמם לרמת הפעילות שלו ולהתייחס אליו בעדינות. כלפי זרים הוא נוטה להיות ערני ומכריז על מבקרים, אך בדרך כלל אינו עצבני או תוקפני.

עם כלבים אחרים הגזע יכול להיות חברותי אך גם תקיף, וחלק מהפרטים אינם נסוגים בקלות מאתגר. עברו כצייד מעניק לו דחף ציד גבוה, כך שחיות מחמד קטנות כמו מכרסמים, ארנבים ולעיתים חתולים עלולות לעורר בו רדיפה. חִברות מוקדם עוזר לו ללמוד התנהגות נאותה בקרבת בעלי חיים אחרים.

טיפוח

• יש לסרק את הפרווה הקשה פעם או פעמיים בשבוע כדי להסיר שיער רפוי ולמנוע פקעות.
• קטיפת פרווה ביד מספר פעמים בשנה שומרת על המרקם והצבע הנכונים; גזיזה מרככת את הפרווה עם הזמן.
• יש לגזור פרווה סביב העיניים, האוזניים והכפות לשמירה על מראה מסודר.
• לבדוק ולנקות את האוזניים המקופלות באופן קבוע, ולגזור ציפורניים כל כמה שבועות.

פעילות גופנית

• יש להעניק לפחות 45 עד 60 דקות של פעילות ביום, בשילוב הליכות ומשחק.
• לאפשר זמן בטוח ללא רצועה בשטח מגודר, מכיוון שדחף הציד החזק עלול לגרום לכלב לברוח אחרי בעלי חיים קטנים.
• להשתמש במשחקי ריח, הבאת חפצים ופעילויות חפירה כדי לספק את האינסטינקטים הטרייריים.
• להוסיף מפגשי אילוף וצעצועי חשיבה לצד הפעילות הגופנית.
• בשעות הצהריים החמות של הקיץ הישראלי מומלץ להעביר את הפעילות לשעות הבוקר המוקדמות או הערב, ולהימנע מהליכה על אספלט לוהט.

סביבת מגורים

הטרייר הוולשי מסתגל היטב לבתים או לדירות, כל עוד הוא מקבל מספיק פעילות יומית. חצר מגודרת היטב היא יתרון, מכיוון שהגזע אוהב לחקור ולחפור. הוא מעדיף להיות בקרבת בני האדם שלו ועלול להשתעמם או להשמיע רעש אם הוא נשאר לבד לפרקי זמן ארוכים.

הטרייר הוולשי זקוק לתזונה מלאה ומאוזנת המתאימה לכלב קטן ופעיל. מזון איכותי עם כמות חלבון מספקת תומך בצרכי השרירים והאנרגיה שלו. מכיוון שהגזע אנרגטי אך קומפקטי, המנות צריכות להתאים לגודלו ולרמת הפעילות שלו כדי לשמור עליו רזה. עדיף למדוד את הארוחות ולא להשאיר מזון פרוס כל הזמן, ולהתאים את הכמויות בהתאם למצב הגוף.

חטיפים ותוספים

כדאי להגביל את החטיפים לכעשרה אחוזים מסך הקלוריות היומיות, מכיוון שהגזע נוטה לעלות במשקל בקלות כשמאכילים אותו יותר מדי. חטיפים קטנים ודלי קלוריות מתאימים היטב כתגמול באילוף. רוב הטרייריים הוולשיים על תזונה מלאה אינם זקוקים לתוספים; כדאי להתייעץ עם וטרינר לפני הוספת כל תוסף, כולל תוספי מפרקים או עור.

הטרייר הוולשי הוא גזע בריא וחסון בדרך כלל, עם תוחלת חיים אופיינית של 12 עד 15 שנים. כמו בכל גזע, קיימים מצבים שמופיעים אצלו בתדירות גבוהה יותר מבאוכלוסיית הכלבים הכללית, כולל בעיות עיניים, אלרגיות עור ומספר בעיות תורשתיות. רכישה ממגדל שבודק את מלאי ההרבעה שלו והקפדה על טיפול וטרינרי שוטף מפחיתות את הסיכון לבעיות.

טיפול מונע

• יש להקפיד על עדכניות החיסונים ומניעת טפילים.
• לקבוע בדיקות וטרינריות שנתיות, ופעמיים בשנה לכלבים מבוגרים.
• לשמור על טיפול שיניים באמצעות צחצוח וניקוי מקצועי.
• לעקוב אחרי משקל הגוף ולהתאים את המזון כדי לשמור על הכלב רזה.
• לבדוק את העור, האוזניים והעיניים באופן קבוע בין הביקורים.

הטרייר הוולשי חכם ומוכן לעבוד, ולכן מסוגל ללמוד מגוון רחב של פקודות ותרגילים. יחד עם זאת, יש בו נטייה עצמאית ולעיתים עקשנית, אופיינית לטריירים, כך שהאילוף דורש עקביות וסבלנות. מפגשי אילוף קצרים ומגוונים שומרים על תשומת ליבו טוב יותר מתרגולים ארוכים וחוזרים. חִברות מוקדם עם אנשים, כלבים אחרים ומצבי יומיום עוזר לו לגדול לכלב בוגר ויציב, וניהול דחף הציד שלו סביב בעלי חיים קטנים צריך להיות חלק מהאילוף מההתחלה.

יסודות

1. יש להתחיל בחִברות ובטיפול עדין כבר בגיל גורים.
2. ללמד זיהוי שם וחזרה אמינה מוקדם ככל האפשר, מכיוון שדחף הציד חזק.
3. לתרגל פקודות בסיס: שב, המתן, שכב, ו'עזוב'.
4. לתרגל הליכה על רצועה רפויה כדי לנהל משיכות לעבר גורמי הסחה.
5. להוסיף משחקים מובנים ואילוף תרגילים כדי לנתב את האנרגיה והחוכמה שלו.

טרייריים וולשיים מגיעים לבגרות מינית בשנת חייהם הראשונה, אך מגדלים אחראים ממתינים עד שהכלב בשל פיזית ונפשית, בדרך כלל בסביבות גיל שנתיים, לפני ההרבעה. לפני כל הזדווגות כדאי לבדוק את שני ההורים למצבים ידועים בגזע, כמו בעיות עיניים, ולוודא שיש להם מזג יציב, מכיוון שגם הבריאות וגם האופי עוברים בתורשה. מומלץ לוודא רישום ובדיקות תואמים לדרישות מועדון הכלבים הישראלי (IKC) לפני הרבעה.

משך ההיריון אצל כלבות הוא כ-63 יום. הטרייר הוולשי מביא לרוב מחזור של כשלושה עד שישה גורים. הגורים נולדים בדרך כלל שחורים ברובם ומפתחים את הסימונים החומים ככל שהם גדלים.

גידול הגורים כולל שמירה על תזונה טובה לאם, הכנת פינת המלטה חמה ונקייה, והתחלת חִברות עדינה כשהגורים בני כמה שבועות. הגורים נגמלים בדרך כלל בגיל שבעה עד שמונה שבועות, ועליהם להישאר עם השגר מספיק זמן כדי ללמוד מיומנויות חברתיות לפני שהם עוברים לבתים חדשים.

איך רושמים כלב מגזע וולש טרייר בישראל

החוק בישראל ברור: כל כלב חייב שבב אלקטרוני ורישיון מהרשות המקומית, והנתונים מגיעים למאגר הכלבים הארצי של משרד החקלאות. זה חל גם על כלב מגזע וולש טרייר. מה שהמאגר הארצי לא עושה הוא לענות לסריקה מעבר לגבול. הפרופיל החינמי של United Pet Club סוגר את הפער: הפרטים שלכם צמודים לכלב מכל מדינה. רשמו את הכלב בכמה דקות.

חמש עשרה ספרות מתחת לעור של כלב מגזע וולש טרייר מצביעות עליכם רק כשמאגר אומר את זה. תנו ל-United Pet Club להגיד את זה בחינם: הרשומה לא פגה, מקבלת כל יצרן שבב, וכל שינוי פרטים חינם. רישום השבב קודם, החשבון מיד אחריו.