ברז'ה פיקאר

ברז'ה פיקאר, המוכר גם בשם רועה פיקרדי, הוא כלב רועים בגודל בינוני ממוצא צפון צרפתי. פרוותו פרועה ועמידה בפני מזג האוויר, אוזניו זקופות, וארשת פניו ערנית ומעט שובבה בעיני בעלים רבים. הגזע עבד דורות רבים בחוות אזור פיקרדי, שם הנחה עדרי כבשים ושמר עליהם.

ככלב לוויה, ברז'ה פיקאר טוב לב ומסור. הוא נוטה להיקשר קשר הדוק עם בני משפחתו ונשאר קשוב לכל המתרחש סביבו. מדובר בגזע נמרץ הזקוק לפעילות סדירה, אך הוא גם יודע להתיישב בשקט בבית לאחר שצרכי התנועה שלו מולאו. נאמנותו ואינטליגנציה שלו הופכות אותו לקשוב כלפי מי שהוא סומך עליו, אף שהוא עשוי להיות מסויג מול זרים.

בבסיסו זהו כלב עבודה. ברז'ה פיקאר שמקבל תפקיד, פעילות גופנית יומית וחברה קבועה נוטה להיות רגוע ונוח לחיים במחיצתו. כשהוא אינו מקבל מספיק גירוי גופני או מנטלי, הוא עלול להשתעמם ולהיות חסר מנוחה.

למי הגזע הזה מתאים

ברז'ה פיקאר מתאים לבעלים פעילים המסוגלים להעניק לו שגרה מובנית ופעילות גופנית יומית. הוא מסתדר היטב עם משפחות המבלות זמן רב בבית ומעוניינות בכלב שמעורב בחיי המשפחה. אנשים הנהנים מאילוף, מספורט כלבים או מטיולים ארוכים נוטים להתאים היטב לגזע. הוא פחות מתאים לבתים שבהם נעדרים במשך שעות ארוכות או שמחפשים כלב חיק שקט ורגוע.

מוצאו של ברז'ה פיקאר הוא באזור פיקרדי שבצפון צרפת, סמוך לגבול עם פה-דה-קאלה. הגזע עבד דורות רבים ככלב רועים ומוביל עדרים, הניע כבשים ובקר ושמר על רכוש החווה. פרוותו הגסה ומבנה גופו החסון התאימו לאקלים הקר והלח של האזור.

הגזע הוצג בתערוכות בצרפת בשלהי המאה התשע עשרה, לצד גזעי רועים צרפתיים נוספים בתערוכות חקלאיות ובתערוכות כלבים. לאורך רוב שנותיו הראשונות הוא נותר בעיקר כלב חווה עובד ולא גזע תצוגה בעל תקן אחיד, והתיעוד על שלבי התפתחותו המוקדמים מצומצם.

שתי מלחמות העולם גבו מחיר כבד מאוכלוסיית הגזע, משום שחלק ניכר מהקרבות בחזית המערבית התנהל באדמות החקלאיות שבהן חי הכלב. מספר הפרטים ירד עד כדי כך שברז'ה פיקאר כמעט נעלם כליל. לאחר מלחמת העולם השנייה פעלו מגדלים צרפתים לאסוף את הכלבים שנותרו ולשקם את הגזע מבסיס מצומצם.

ברז'ה פיקאר עדיין נדיר מחוץ לצרפת. הוא זכה לתשומת לב בינלאומית רחבה יותר בעשורים המאוחרים יותר, וכיום מוכר על ידי ארגוני כלבנות מרכזיים, אך הוא נותר גזע נדיר יחסית המוחזק בעיקר בידי חובבי כלבי רועים צרפתיים.

לברז'ה פיקאר גוף רזה ושרירי בגודל בינוני, בנוי לסיבולת ולא למסה. קו הגוף מלבני ומעט ארוך יותר מגובהו. האוזניים הזקופות באופן טבעי, בעלות בסיס רחב, יחד עם הגבות הפרועות, מעניקות לו ארשת ערנית וקשובה. הזנב מגיע בקירוב עד לעקב ונושא עקמומיות קלה בקצהו.

פרווה וצבעים

השכבה החיצונית של הפרווה קשה וחדה למגע, באורך של כ-5 עד 6 ס"מ, ומתחתיה שכבת תחתית רכה יותר. המרקם הזה דוחה מים ולכלוך ומעניק לגזע את מראהו הפרוע והכפרי האופייני. הצבעים המוכרים הם פאון וברינדל, בטווח גוונים שנע מאפור-צהבהב בהיר ועד גוונים כהים יותר, לעיתים עם סימני לבן קטנים בחזה או באצבעות. הפרווה אינה מיועדת לעיצוב או לגזירה נרחבת, והמראה הטבעי והפרוע במקצת שלה הוא חלק מאופי הגזע.

ברז'ה פיקאר טוב לב ומסור למשפחתו. הוא יוצר קשרים חזקים עם בני הבית ואוהב להישאר בקרבתם וליטול חלק בפעילויות היומיומיות. הגזע אינטליגנטי וערני, שם לב לשינויים המתרחשים בבית, מה שהופך אותו לשומר טוב מבלי לנבוח יתר על המידה.

מול זרים ברז'ה פיקאר נוטה להיות מסויג בהתחלה. הוא בדרך כלל אינו תוקפני, אך זקוק לזמן כדי להתחמם כלפי אנשים חדשים, ומפיק תועלת מחברותיות מוקדמת ומתמשכת. עם ילדים הוא בדרך כלל סבלני ומשחקי, ומסתדר בצורה הטובה ביותר עם ילדים גדולים יותר שיודעים כיצד לגשת לכלב נמרץ.

מול חיות מחמד אחרות, ברז'ה פיקאר שעבר חברותיות נכונה יכול לחיות בשלום, אף שהרקע הרועי שלו עשוי להתבטא בדחיפות קלות או ברדיפה. חשיפה מוקדמת לבעלי חיים אחרים מסייעת בכך. לגזע יש נטייה רגישה ולעיתים עקשנית, והוא מגיב הרבה יותר טוב לטיפול רגוע ועקבי מאשר לתיקון מחמיר.

ברז'ה פיקאר הוא גזע קל יחסית לטיפוח מבחינת הפרווה, אך יש לו צרכי פעילות גופנית וחברה אמיתיים. פרוותו הגסה עמידה בפני לכלוך ואינה דורשת רחצה תכופה, אך היא זקוקה לטיפול סדיר כדי להישאר במצב טוב.

טיפוח

• סרקו את הפרווה פעם או פעמיים בשבוע כדי להסיר שיער מת ולמנוע היווצרות קשרים.
• נקו או קצצו את הפרווה ביד מדי פעם במקום לגזוז אותה, כדי לשמר את המרקם הגס הנכון.
• רחצו את הכלב רק כשהוא מלוכלך ממש, שכן הפרווה משילה לכלוך מעצמה.
• בדקו ונקו את האוזניים הזקופות באופן סדיר, וגזמו ציפורניים לפי הצורך.
• צחצחו שיניים מספר פעמים בשבוע כדי לתמוך בבריאות הפה.

פעילות גופנית

• הקדישו לפחות שעה עד שעתיים של פעילות ביום, כולל טיולים וריצה חופשית.
• הוסיפו עבודה מנטלית כגון משחקי אילוף, משחקי ריח או משימות בסגנון רעייה.
• הציעו ספורט כלבים כמו אג'יליטי, ציות או איתור עקבות, המתאימים היטב לגזע.
• הימנעו מהשארת הכלב עם מעט פעילות גופנית, שכן שעמום עלול להוביל לחפירה, לכרסום או לחוסר מנוחה.

סביבת מחיה

ברז'ה פיקאר מתפקד בצורה הטובה ביותר בבית עם גישה לחצר מגודרת היטב ובעלים שנמצא בקרבת מקום רוב שעות היום. הוא יכול להסתגל לתנאי מגורים שונים כל עוד צרכי הפעילות הגופנית שלו מתמלאים, אך הוא אינו מתאים להישארות לבד לפרקי זמן ארוכים. הוא סובל היטב מזג אוויר קריר ולח הודות לפרוותו העמידה.

ברז'ה פיקאר הוא כלב פעיל בגודל בינוני, וזקוק לתזונה מלאה ומאוזנת התומכת ברמת האנרגיה שלו ובמסת השריר הרזה. מזון איכותי המותאם לשלב החיים ולרמת הפעילות של הכלב הוא בדרך כלל הבסיס הפשוט ביותר. יש להתאים את המנות כך שהכלב יישאר במשקל בריא, כאשר הצלעות ניתנות למישוש בקלות אך אינן נראות לעין. מים טריים צריכים להיות זמינים תמיד.

חטיפים ותוספים

חטיפים מועילים לצורכי אילוף, אך יש לשמור אותם מתחת לכעשרה אחוזים מהקלוריות היומיות. כלב בוגר בריא הניזון מתזונה מסחרית מלאה בדרך כלל אינו זקוק לתוספים נוספים. תוספי תמיכה למפרקים או תוספים אחרים יש לתת רק לפי המלצת וטרינר. יש להכניס כל שינוי בתזונה בהדרגה, על פני מספר ימים, כדי למנוע הפרעות עיכול.

ברז'ה פיקאר הוא בדרך כלל גזע חסון ובריא, הודות לרקע העבודה שלו ולמאגר הגנטי המגוון יחסית בתוך האוכלוסייה הקטנה שלו. רוב הכלבים חיים כ-12 עד 13 שנים. כמו בכל גזע, מופיעים אצלו מספר מצבים תורשתיים וקשורי גיל, ומגדלים אחראים בודקים את כלביהם כדי לצמצם את הסיכון.

טיפול מונע

• הקפידו על חיסונים שגרתיים ועל בקרת טפילים.
• קבעו בדיקות וטרינריות שנתיות, ותכופות יותר לכלבים מבוגרים.
• בחרו גורים ממגדלים הבודקים בעיות ירכיים ועיניים.
• שמרו על משקל גוף בריא כדי להגן על המפרקים.
• ספקו טיפול שיניים סדיר ושמרו על ציפורניים קצוצות.

ברז'ה פיקאר אינטליגנטי ולומד מהר, אך יש בו נטייה עצמאית ולעיתים עקשנית האופיינית לגזעי רועים. הוא מתפקד בצורה הטובה ביותר עם בעלים שהוא מכבד ובוטח בו. הגזע רגיש לטון הדיבור ולאופן הטיפול, כך ששיטות רגועות, עקביות ומבוססות תגמול משיגות תוצאות טובות בהרבה מאשר כוח. מפגשי אימון קצרים ומגוונים שומרים על תשומת ליבו, בעוד שתרגול חוזר ומייגע עלול לגרום לו לאבד עניין. חברותיות מוקדמת חשובה, נוכח המסויגות הטבעית שלו מול זרים.

יסודות

1. התחילו בחברותיות מוקדם, וחשפו את הגור לאנשים, למקומות ולבעלי חיים אחרים.
2. למדו פקודות בסיסיות כגון שב, המתן, בוא, והליכה נכונה ברצועה כבר מגיל צעיר.
3. שמרו על מפגשים קצרים ומגוונים כדי לשמר מיקוד ומוטיבציה.
4. תגמלו התנהגות נכונה באופן מיידי באוכל, במשחק או בשבחים.
5. התקדמו בהדרגה לעבודה מתקדמת יותר כגון אג'יליטי, רעייה או איתור עקבות.

ברז'ה פיקאר מגיע לרוב לבגרות גופנית בגיל כ-18 עד 24 חודשים, ומגדלים אחראים ממתינים עד שהכלב בשל לגמרי ועבר בדיקות בריאות לפני ההרבעה. מכיוון שלגזע אוכלוסייה קטנה, בחירה קפדנית של בן או בת הזוג חשובה לשמירה על מגוון גנטי ולמניעת התפשטות מצבים תורשתיים. יש לבדוק את כלבי ההרבעה מבחינת ירכיים ועיניים.

היריון הנקבה נמשך כ-63 יום. ההמלטות נעות בדרך כלל בין מספר גורים בודדים לכשבעה או שמונה. האם מתמודדת בדרך כלל היטב עם ההמלטה והטיפול המוקדם, אך על המגדלים לעקוב מקרוב אחר הלידה והשבועות הראשונים. הגורים נגמלים בסביבות גיל שישה עד שמונה שבועות, וטיפול וחברותיות מוקדמים בתקופה זו מסייעים לעצב את המזג הרגוע והבטוח שלשמו ידוע הגזע. מגדלים אמינים מוצאים לגורים בתים פעילים ומתאימים ונשארים זמינים להדרכה גם לאחר מכן.

איך רושמים כלב מגזע ברז'ה פיקאר בישראל

החוק בישראל ברור: כל כלב חייב שבב אלקטרוני ורישיון מהרשות המקומית, והנתונים מגיעים למאגר הכלבים הארצי של משרד החקלאות. זה חל גם על כלב מגזע ברז'ה פיקאר. מה שהמאגר הארצי לא עושה הוא לענות לסריקה מעבר לגבול. הפרופיל החינמי של United Pet Club סוגר את הפער: הפרטים שלכם צמודים לכלב מכל מדינה. רשמו את הכלב בכמה דקות.

חמש עשרה ספרות מתחת לעור של כלב מגזע ברז'ה פיקאר מצביעות עליכם רק כשמאגר אומר את זה. תנו ל-United Pet Club להגיד את זה בחינם: הרשומה לא פגה, מקבלת כל יצרן שבב, וכל שינוי פרטים חינם. רישום השבב קודם, החשבון מיד אחריו.