בוסרון

הבוסרון הוא כלב עבודה גדול שמוצאו בצרפת, ותפקידו ההיסטורי היה לרעות כבשים ובקר ולשמור על עדרים ועל רכוש. גובהם של כלבים בוגרים בגובה הכתפיים נע בין כ-24 עד 27.5 אינץ', ומשקלם נע בין כ-70 עד 110 פאונד. לכלב חזה עמוק, שלד חזק וגזרה אתלטית. לגזע קוראים לעיתים גם ברז'ה דה בוס (Berger de Beauce) או בּא רוז' (Bas Rouge), כינוי שמקורו בסימנים החומים על הרגליים.

זהו כלב בטוח בעצמו ופיקח, בעל תחושת אחריות חזקה. הבוסרון נקשר מאוד למשפחתו ונוטה להיות מסויג עם זרים: הוא בוחן קודם ומתחמם לאט. מורשת הרעייה שלו ניכרת בערנות שלו, בנטייה לשלוט בתנועה של בעלי חיים אחרים, וברצון לעבוד שעות ארוכות בשטח.

הפרווה קצרה וצפופה על הגוף, עם שיער מעט ארוך יותר בתחתית הזנב ובחלק האחורי של הרגליים. רוב כלבי הבוסרון הם בגוון שחור-חום, אך קיימת גם תבנית אפור-שחור-חום המכונה הרלקין. תכונה ייחודית לגזע היא זוג ציפורני רוח כפולות בכל רגל אחורית, תכונה הנדרשת בתקן הגזע.

למי הגזע מתאים

הבוסרון מתאים לבעלים שיכולים להעניק לו אימון עקבי, עבודה גופנית יומית והנהגה ברורה. הוא מסתדר הכי טוב עם אנשים שאוהבים שגרה פעילה, כמו הליכות ארוכות, ריצה, תחרויות רעייה, איתור עקבות או ספורט הגנה. בעלי כלבים חסרי ניסיון מוצאים לעיתים קרובות שהגזע תובעני, בשל גודלו, פיקחותו ודחף השמירה שלו. חצר מגודרת היטב וזמן איכות עם המשפחה מתאימים לו הרבה יותר משעות ארוכות לבד.

הבוסרון נקרא על שם אזור בוס (Beauce), מישור חקלאי מדרום-מערב לפריז. הגזע התפתח מתוך כלבי חווה צרפתיים ששימשו להנעה ולשמירה על עדרי כבשים ובקר. כלבים אלה נדרשו לסיבולת שתאפשר מעבר בשטחים פתוחים, לפיקחות שתסייע בניהול העדר, ולאומץ שיאפשר הגנה על הבהמות מפני טורפים וגנבים.

תיאור מפורט ראשון של הגזע נכתב בשנת 1809 בידי הכומר אבה רוזייה (Abbe Rozier), שכתב על כלבי הרעייה הצרפתיים והבחין בין כלב המישורים בעל הפרווה הקצרה לבין סוג ההרים בעל הפרווה הארוכה. קרובו בעל הפרווה הארוכה הפך לבריאר (Briard), ואילו בעל הפרווה הקצרה הפך לבוסרון. שני הגזעים הוכרו כנפרדים לקראת סוף המאה התשע עשרה.

בשנת 1893 קבע הווטרינר פייר מנייה (Pierre Megnin) תיאור ברור של הגזע, ובשנת 1922 נוסד בצרפת מועדון הגזע הראשון, Club des Amis du Beauceron. בעקבותיו נכתב תקן פורמלי שקבע תכונות כמו הצבע השחור-חום, ציפורני הרוח הכפולות ברגליים האחוריות ומבנה גוף הרועים.

במהלך המאה העשרים שירת הבוסרון בשתי מלחמות העולם ככלב צבאי ושליח, נשא הודעות, איתר מוקשים ועקב אחר עקבות. הגזע ממשיך לשמש כלב עבודה בצרפת גם כיום, ומועסק ברעייה, במשימות משטרה וצבא ובספורט הגנה, לצד תפקידו ככלב בית משפחתי.

הבוסרון הוא כלב רעייה גדול-מידות בעל גוף מלבני ושרירי ועמידה זקופה ובטוחה. הראש ארוך ופרופורציונלי, עם גולגולת שטוחה או מעוגלת מעט, לסת חזקה ועיניים חומות כהות המרוחקות זו מזו במידה סבירה. ניתן להשאיר את האוזניים בטבען, כשהן מקופלות קרוב לראש, ובחלק מהאזורים נהגו בעבר לגזוז אותן כך שיעמדו זקופות. החזה עמוק, הרגליים ישרות וחזקות, ולגזע הילוך קל וחוצה מרחקים.

פרווה וצבעים

הפרווה החיצונית קצרה, באורך של כ-1.5 אינץ' על הגוף, שוכבת שטוח וצפופה, עם תת-פרווה עבה שמסייעת לכלב לעבוד בתנאי קור ורטיבות. התבנית הנפוצה ביותר היא שחור-חום, כאשר הסימנים החומים הבולטים מופיעים ברגליים, בחזה, בגבות, בזרבובית ומתחת לזנב. סימני הרגליים הם מקור הכינוי בּא רוז', שפירושו גרביים אדומות.

תבנית ההרלקין משלבת כתמים אפורים עם השחור והחום, והתקן מעדיף פיזור מאוזן של הצבעים ללא עודף אפור. תכונה מובהקת של הגזע היא זוג ציפורני הרוח הכפולות בכל רגל אחורית, הממוקמות נמוך ויוצרות אצבעות מופרדות היטב. ציפורן רוח בודדת ברגל האחורית, או היעדרה, נחשבות פסול בזירת התחרויות.

הבוסרון הוא כלב בטוח בעצמו ושקול, עם קשר עמוק למשפחתו. הוא נוטה להיות רגוע ויציב בבית לאחר שהגיע לבגרות, אך נושא בתוכו יצר שמירה ששומר אותו ערני לסביבתו. עם בני משפחתו הוא חברותי ומשתף פעולה, ולעיתים קרובות עוקב אחריהם מחדר לחדר ונשאר קרוב אליהם.

מול זרים הבוסרון מסויג מטבעו. הוא בוחן אנשים חדשים לפני שהוא מקבל אותם, ולעיתים רחוקות מקדם אורחים בהתלהבות מיידית. חברות מוקדמת ומתמשכת חשובה כדי שהזהירות הטבעית הזו לא תהפוך לחשדנות. הגזע סבלני עם ילדים שגדל לצידם, אך בשל גודלו ורמת האנרגיה שלו יש להשגיח על מפגשים עם ילדים צעירים מאוד.

מול בעלי חיים אחרים הבוסרון יכול לחיות בשלום עם חיות מחמד שגדל לצידן, אך רקע הרעייה שלו עלול לגרום לו לרדוף אחרי בעלי חיים אחרים או לנסות לשלוט בתנועתם, וחלק מהפרטים מגלים דומיננטיות כלפי כלבים אחרים. הכרות הדרגתית וכללים עקביים מסייעים לו להשתלב במשק בית עם מספר חיות. זהו גזע עבודה שזקוק לתעסוקה. בוסרון שאינו מקבל די גירוי מנטלי ופיזי עלול להשתעמם ולהיות קשה לניהול.

מבחינת טיפוח, הבוסרון הוא גזע שאינו דורש תחזוקה מרובה, אך מבחינת פעילות ומעורבות הוא גזע תובעני. הטיפול בו מתמקד במענה לצרכים הגופניים והמנטליים שלו, ופחות בתחזוקת הפרווה.

טיפוח

• יש לסרק את הפרווה הקצרה פעם או פעמיים בשבוע כדי להסיר שיער רפוי ולפזר את שמני העור.
• יש לצפות לנשירה כבדה יותר בתקופות החלפת הפרווה העונתית, באביב ובסתיו, שבהן סירוק תכוף יותר עוזר.
• יש לרחוץ את הכלב רק כשהוא מלוכלך, מכיוון שהפרווה נפטרת מלכלוך היטב בעצמה.
• יש לגזום את הציפורניים באופן סדיר, כולל זוג ציפורני הרוח הכפולות ברגליים האחוריות, ולוודא שאינן נתפסות או גדלות יתר על המידה.
• יש לנקות את האוזניים ולצחצח שיניים לפי לוח זמנים קבוע.

פעילות גופנית

• יש להעניק לפחות שעה עד שעתיים פעילות ביום, בין הליכות, ריצות ומשחק.
• כדאי להוסיף משימות שמפעילות את החשיבה, כמו תרגילי ציות, עבודת ריח, רעייה, או משחקי הבאה עם כללים.
• כשאפשר, כדאי לאפשר ריצה חופשית ובטוחה בשטח מגודר.
• ספורט כלבים כמו איתור עקבות, זריזות או עבודת הגנה יכול לתת לגזע תעסוקה ברורה.

סביבת מחיה

הבוסרון מסתדר הכי טוב בבית עם חצר מגודרת היטב ומשק בית פעיל. הוא סובל היטב מזג אוויר קר בזכות תת-הפרווה הצפופה שלו. הוא אינו מתאים לתקופות ארוכות של בדידות, וגם לא לחיים בדירה, אלא אם כן הבעלים מתחייב לפעילות גופנית וחברה יומיות בהיקף משמעותי.

על הבוסרון לאכול מזון שלם ומאוזן, המיועד לכלבים גדולים ופעילים. הכמות היומית תלויה בגיל, במשקל וברמת הפעילות, כאשר כלבים העובדים קשה זקוקים ליותר מזון מאשר כלבי חברה בשגרה מתונה. מכיוון שהגזע בעל חזה עמוק, נהוג לחלק את מנת המזון היומית לשתי ארוחות במקום ארוחה גדולה אחת. גישה זו מקובלת ומסייעת להפחית את הסיכון לניפוח קיבה.

פינוקים ותוספי תזונה

כדאי להגביל פינוקים לכ-10 אחוז מהקלוריות היומיות, כדי לשמור על איזון התזונה העיקרית. עבור גזע גדול ואתלטי, חלק מהבעלים והווטרינרים משתמשים בתוספי תמיכה למפרקים כמו גלוקוזאמין, אך יש להתייעץ עם וטרינר לפני מתן כל תוסף. יש לספק גישה קבועה למים נקיים, בייחוד סביב פעילות גופנית. כדאי להימנע מארוחות כבדות זמן קצר לפני פעילות נמרצת או אחריה, כדי להפחית את הסיכון לתקלות עיכול ולניפוח קיבה.

הבוסרון הוא גזע עבודה חסון, שתוחלת חייו הטיפוסית נעה בין 10 ל-12 שנים. גידול אחראי וטיפול וטרינרי שוטף מסייעים לשמור על בריאות הגזע, אך גודלו וחזהו העמוק חושפים אותו למספר מצבים שכדאי לבעלים להכיר. רכישת גורים ממגדלים שבודקים את הכלבים ההוריים למחלות ירך ולב מפחיתה את הסיכון למחלות תורשתיות.

טיפול מונע

• יש לשמור על חיסונים בסיסיים ועל טיפול נגד טפילים מעודכנים.
• יש לשמור על משקל גוף רזה כדי להגן על המפרקים.
• כדאי לבצע בדיקות וטרינריות שנתיות, כולל בדיקות לב לכלב מבוגר.
• יש להאכיל במנות מדודות ולהימנע מפעילות גופנית מאומצת מיד לאחר האכילה, כדי להפחית את הסיכון לניפוח קיבה.
• כדאי לבחור גורים ממגדלים שבודקים ירכיים ולב.

הבוסרון נמנה עם גזעי העבודה הניתנים לאילוף בקלות יחסית: הוא לומד מהר ומשתוקק לעבוד עם מאלף שהוא מכבד. לצד הפיקחות הזו מגיעה גם עצמאות, ולכן הגזע מגיב הכי טוב לבעלים עקביים, רגועים וברורים לגבי הכללים. טיפול קשוח נוטה לפעול בכיוון ההפוך ועלול לפגוע באמון, בעוד אילוף הוגן ומובנה בונה שותף אמין. הגזע מתבגר לאט ולעיתים אינו מתייצב מנטלית עד גיל שנתיים או שלוש, כך שסבלנות לאורך זמן משתלמת.

חברות צריכה להתחיל בגורות ולהימשך לאורך כל חיי הכלב. חשיפת בוסרון צעיר לאנשים, למקומות, לצלילים ולבעלי חיים רבים ככל האפשר מרככת את הזהירות הטבעית שלו ותומכת באופי מאוזן בבגרות.

יסודות

1. יש להתחיל בחברות מוקדמת, ולהכיר לגור אנשים, כלבים וסביבות מגוונות.
2. יש ללמד פקודות ציות בסיסיות כמו שב, שכב, המתן ובוא, במפגשים קצרים ויומיים.
3. חשוב לקבוע כללי בית עקביים שכל בני המשפחה מקפידים עליהם.
4. כדאי להוסיף תעסוקה או ספורט, כמו רעייה, איתור עקבות או ציות, כדי לתעל את דחף העבודה של הגזע.
5. חשוב לגוון את המפגשים ולשמור על עניין, כדי להחזיק את תשומת הלב של כלב חכם שלומד מהר.

הבוסרון מתבגר לאט, גם פיזית וגם מנטלית, ומגדלים אחראים ממתינים עד שהכלב מגיע לבגרות מלאה ועובר בדיקות בריאות לפני שהוא נכנס לתוכנית גידול. נקבות בדרך כלל אינן מוזוגות לפני גיל שנתיים לפחות, שלב שבו כבר קיימות תוצאות בדיקות ירכיים ולב. הזיווג עוקב אחר מחזור החום של הנקבה, ומשך ההיריון אצל כלבות עומד בממוצע על כ-63 ימים.

גודל ההמלטה בבוסרון בדרך כלל בינוני עד גדול, ונע לרוב סביב שישה עד שמונה גורים, אם כי מתרחשות גם המלטות גדולות יותר. גורים נולדים עם ציפורני הרוח האחוריות המאפיינות את הגזע, ומגדלים בודקים אותן לצד צבע הפרווה ומבנה הגוף. הגורים נגמלים בגיל של כ-6 עד 8 שבועות, ואז מתחילים טיפול וחברות מוקדמים במסגרת ההמלטה, כדי לתמוך באופי הרגוע והבטוח בעצמו שהגזע מוכר בו. לאור רקע העבודה והשמירה של הגזע, בחירה קפדנית של כלבי גידול על סמך אופי יציב חשובה לא פחות מהבריאות הפיזית.

איך רושמים כלב מגזע בוסרון בישראל

סריקה במרפאה שווה בדיוק כמו הרשומה שמאחורי המספר. תנו לכלב מגזע בוסרון רשומה שתמיד עונה: כרטיס חינמי עם תמונה, פרטים ומספר הטלפון שלכם, זמין מכל מקום, לכל חיי הכלב. הרישום נעשה פעם אחת ונשאר.

חמש עשרה ספרות מתחת לעור של כלב מגזע בוסרון מצביעות עליכם רק כשמאגר אומר את זה. תנו ל-United Pet Club להגיד את זה בחינם: הרשומה לא פגה, מקבלת כל יצרן שבב, וכל שינוי פרטים חינם. רישום השבב קודם, החשבון מיד אחריו.