ביגל

הביגל הוא כלב גישוש קטן שפותח באנגליה לצורך איתור ארנבות ושפנים לפי ריח. הוא נחשב לאחד מכלבי המחמד הפופולריים בעולם, בין השאר בגלל שגודלו מתאים גם לבתים וגם לדירות, ובין השאר בגלל האופי שלו שמסתדר היטב עם ילדים.

ביגל הוא כלב ידידותי, סקרן וחברותי. הגזע פותח לעבודה בלהקות, ולכן רוב הפרטים אוהבים חברה ולא אוהבים להישאר לבד לזמן ממושך. אותה תורשה של עבודה בלהקה גם מעניקה לביגל אופי יציב ומאוזן, ונטייה להסתדר עם כלבים אחרים.

האף הוא זה שמכתיב הרבה מההתנהגות של הביגל. כלב שמזהה ריח מעניין עלול ללכת בעקבותיו בריכוז מלא, מה שחמוד בגינה אבל מתסכל בטיול. בעלים שמבינים את התכונה הזו, במקום להיאבק בה, בדרך כלל מגיעים לתוצאות הכי טובות.

למי מתאים הביגל

הביגל מתאים למשפחה שיכולה להעניק לו פעילות גופנית יומית, חברה קבועה וחצר גדורה היטב. הוא בחירה טובה למשפחות עם ילדים ולמי שכבר מגדל כלב נוסף בבית. הוא פחות מתאים למי שנעדר מהבית שעות ארוכות, למי שרוצה כלב שהולך בלי רצועה בשטח פתוח, או למי שלא סובל נביחות ויללות של כלב גישוש. גם מי שמגדל כלב בפעם הראשונה יכול להצליח עם ביגל, בתנאי שמתחיל באילוף מוקדם ומתאזר בסבלנות בכל הקשור לחזרה לקריאה.

כלבי גישוש קטנים ששימשו לציד שפנים היו קיימים באנגליה כבר מאות שנים, והשם ביגל מופיע ברישומים אנגליים עוד מהמאה ה-15. הכלבים המוקדמים האלה היו שונים מאוד בגודלם ובסוגם, והמונח כיסה כמה סוגים של כלבי גישוש קטנים ולא גזע אחד מוגדר.

במאה ה-18 היה ציד ברגל עם להקות של כלבים קטנים עיסוק כפרי נפוץ באנגליה. הביגל זכה להערכה כי אפשר היה ללכת בעקבותיו בלי סוס, וכי הקצב שלו התאים לציד ארנבות ושפנים בשטחים חקלאיים גדורים.

הגזע קיבל את צורתו המודרנית במאה ה-19. מגדלים אנגלים, ובהם הכומר פיליפ הנייווד שהרכיב להקה מוכרת בשנות ה-30 של אותה מאה, עבדו על ביסוס טיפוס אחיד יותר. מאוחר יותר שיכלל תומאס ג'ונסון את הגזע הן מבחינת המראה והן מבחינת יכולת העבודה, וכך נוצר הביגל המוכר של היום.

הביגל הגיע לארצות הברית בשנים שאחרי מלחמת האזרחים האמריקאית, שם הפך פופולרי גם ככלב לציד ארנבות וגם כבן לוויה משפחתי. הוא נשאר אחד הגזעים הנפוצים ביותר במדינות רבות, וחוש הריח החד שלו הפך אותו לבחירה נפוצה גם בעבודות גילוי בשדות תעופה ובמעברי גבול, כפי שאפשר לראות למשל אצל כלבי הגישוש שפועלים בנמל התעופה בן גוריון.

הביגל נראה כמו גרסה מוקטנת של הפוקסהאונד האנגלי: מוצק ומרובע בבניין הגוף ולא עדין. הגוף חזק ושרירי ביחס לגודלו, הגב ישר, והזנב נישא למעלה עם קצה לבן שקל לראות בין עשבים גבוהים. הראש רחב עם גולגולת מעוגלת מעט, לוע מרובע, ועיניים גדולות ורכות בגוון חום-דבש או חום שמעניקות לגזע את הבעת הפנים העדינה שלו. האוזניים ארוכות, יושבות נמוך, ומעוגלות בקצה.

פרווה וצבעים

גופים רבים לרישום גזעים מחלקים את הביגל לשתי קבוצות גובה: מתחת ל-33 סנטימטר (13 אינץ'), ומ-33 עד 38 סנטימטר (13 עד 15 אינץ'). הפרווה קצרה וצמודה, עם צפיפות שמספיקה כדי להדוף גשם ולעמוד בעבודת שטח. התבנית הקלאסית היא תלת-גונית, אבל מגוון רחב של צבעי גישוש מקובל, כולל לימוני ולבן, אדום ולבן, וחום-שיזוף ולבן. הסימונים משתנים בין פרט לפרט, וגור תלת-גוני עשוי להבהיר עם הגיל. הדרישות לטיפוח נמוכות, אם כי הפרווה נושרת בהתמדה לאורך השנה.

לביגל אופי עליז ומאוזן ששמר עליו כלב משפחה פופולרי לאורך שנים. הוא חיבתי כלפי בני האדם שלו, סבלני עם ילדים, ולעיתים רחוקות תוקפני. מכיוון שפותח לעבודה בלהקות, הביגל חברותי מטבעו ובדרך כלל מסתדר היטב עם כלבים אחרים, ויכול לחיות בשלום לצד חתולים שגדל איתם.

מול זרים הביגל נוטה להיות פתוח ומקבל בברכה יותר משהוא שומר, מה שהופך אותו לכלב שמירה גרוע. הוא לרוב ינבח או ייילל כשמישהו לא מוכר מגיע, אבל הקבלה שאחרי זה בדרך כלל ידידותית.

התכונה המרכזית שמגדירה אותו היא האף. ביגל קורא את העולם דרך ריחות, ויכול להיות שקוע כל כך בעקבות ריח שהוא מתעלם מקריאות ומפקודות. זו לא עקשנות לשמה, אלא דחף עבודה חזק. הגזע גם נוטה להיות קולני, עם יבבה ייחודית, ולא מסתדר טוב עם בדידות. ביגל שנשאר לבד לפרקי זמן ארוכים עלול לנבוח, לייילל או ללעוס חפצים.

טיפוח

• הבריקו את הפרווה פעם או פעמיים בשבוע כדי להסיר שיער רופף ולצמצם נשירה
• רחצו רק כשצריך, כי הפרווה כמעט לא נודפת ריח כשהיא נקייה
• בדקו ונקו את האוזניים הארוכות אחת לשבוע, כי צורת המפל אוגרת לחות ושעווה
• גזרו ציפורניים אחת לכמה שבועות וצחצחו שיניים כמה פעמים בשבוע

פעילות גופנית

• ספקו כשישים דקות פעילות ביום, מחולקות בין טיולים למשחק
• שלבו טיולים ארוכים שמובלים על ידי ריח כדי לספק את הצורך של הגזע לעקוב אחרי ריחות
• הוסיפו משחקי ריח, חידות אוכל ומשחקי מחבואים כדי להפעיל את המוח
• שמרו על הכלב ברצועה או בתוך שטח גדור באזורים פתוחים, כי עקבות ריח עלולים לגבור על החזרה לקריאה

סביבת מגורים

הביגל מסתגל לבתים ולדירות כל עוד הוא מקבל פעילות יומית וחברה. חצר גדורה היטב חשובה, כי ביגלים חופרים ועוקבים אחרי ריחות מתחת לגבולות חלשים או מעליהם. הגזע חברותי ומתפקד הכי טוב כשלא משאירים אותו לבד לפרקי זמן ארוכים; לכן בעלים רבים של ביגלים מגדלים חיית מחמד נוספת או מסדרים לו חברה במהלך שעות העבודה. גם בבתים משותפים בערים צפופות כמו תל אביב או ירושלים אפשר לגדל ביגל בהצלחה, ובלבד שהטיולים היומיים סדירים ולא מקוצרים.

הביגל משגשג על תזונה מלאה ומאוזנת המותאמת לגילו, למשקלו ולרמת הפעילות שלו. לגזע יש תיאבון חזק ונכונות ידועה לחפש אוכל בכל מקום, ולכן הוא עולה במשקל בקלות. מדדו כל מנה במקום להשאיר אוכל זמין כל הזמן, ושמרו את האוכל ופחי הזבל הרחק מהישג ידו. התאימו את הכמות כך שישמור על מותניים נראות לעין וצלעות שאפשר למשש בקלות.

חטיפים ותוספים

השתמשו בחטיפים לצורך אילוף, אבל תספרו אותם בתוך הסך הכולל היומי ושמרו אותם מתחת לכעשרה אחוזים מסך הקלוריות. אפשרויות דלות קלוריות כמו חתיכות גזר קטנות או ירקות מבושלים פשוטים מתאימות לגזע ששומרים על משקלו. רוב הביגלים שאוכלים תזונה מלאה לא זקוקים לתוספים נוספים; התייעצו עם וטרינר לפני הוספת תוספי מפרקים או תוספים אחרים.

הביגל גזע חסון, ורוב הפרטים חיים בין 12 ל-15 שנה. הרבה מהבעיות הבריאותיות שפוגעות בביגלים ניתנות לניהול עם שליטה טובה במשקל, טיפול שוטף באוזניים, וגידול אחראי. מכיוון שהגזע כל כך מונע על ידי אוכל, השמנה היא אחד האיומים הגדולים ביותר על בריאותו לטווח ארוך, והיא מחמירה בעיות במפרקים ובגב.

טיפול מונע

• שמרו על מבנה גוף רזה ושקלו את הכלב באופן קבוע
• נקו ובדקו את האוזניים כל שבוע
• הקפידו על חיסונים, טיפול נגד תולעים והדברת טפילים מעודכנים
• קבעו בדיקות וטרינריות שנתיות, ותכפו אותן אצל כלבים מבוגרים
• קנו ממגדלים שבודקים בעיות עיניים וירכיים אצל הכלבים המשמשים לגידול

הביגל חכם ולומד מהר, אבל הוא פותח כדי ללכת אחרי האף שלו ולא כדי לחכות להוראות. העצמאות הזו יכולה להיראות כעקשנות. הגזע מגיב הרבה יותר טוב לתגמול מאשר לתיקון, ומכיוון שהוא כל כך מונע על ידי אוכל, חטיפים הם כלי אילוף רב עוצמה. שמרו על מפגשים קצרים ומגוונים כדי לשמר את הקשב שלו, והתחילו מוקדם, כי הרגלים שנקבעים בגיל צעיר קלים יותר מהרגלים שצריך לשבור מאוחר יותר. חזרה לקריאה היא המיומנות הקשה והחשובה ביותר: ביגל שנמצא באמצע עקבות ריח פשוט עלול לא לשמוע קריאה, לכן תרגלו אותה כבר מגיל גור ושמרו את הכלב ברצועה באזורים לא גדורים.

היסודות

1. התחילו בתגובה לשם וביצירת קשר עין בחדר שקט
2. למדו ישיבה, שכיבה והישארות באמצעות חטיפי מזון קטנים
3. בנו חזרה לקריאה על רצועה ארוכה, עם תגמול נדיב בכל פעם שהכלב חוזר
4. הוסיפו הליכה עם רצועה משוחררת, עם הפסקות ריח מתוכננות כתגמול
5. תרגלו כל מיומנות בהדרגה במקומות עמוסים יותר ועשירים יותר בריחות

ביגלים מגיעים לבגרות מינית בגיל שישה עד שנים עשר חודשים בערך, אבל מגדלים אחראים ממתינים עד שהנקבה בשלה פיזית ונפשית, בדרך כלל אחרי כשנתיים, לפני הרבעה. בדיקת בריאות של שני ההורים לגבי מצבי עיניים וירכיים היא חלק מגידול אחראי.

ההיריון נמשך כ-63 יום. בהמלטה נולדים בדרך כלל כשישה גורים, אם כי המספר נע בין מעטים לעשרה או יותר. רוב הביגלים ממליטים ללא קושי בזכות הגודל והמבנה הבינוניים של הגזע.

הגורים נולדים עיוורים וחירשים ותלויים לגמרי באם בשבועות הראשונים. העיניים נפתחות בערך בשבוע השני, והגמילה למזון מוצק מתחילה בערך מהשבוע השלישי או הרביעי. טיפול מוקדם וחשיפה עדינה לאנשים, לצלילים ולבעלי חיים אחרים בחלון הסוציאליזציה, בערך משבוע שלישי עד שבוע שנים עשר, מעצבים כלב בוגר בטוח בעצמו. גורים צריכים להישאר עם האם ועם אחיהם לפחות עד גיל שמונה שבועות.

איך רושמים כלב מגזע ביגל בישראל

החוק בישראל ברור: כל כלב חייב שבב אלקטרוני ורישיון מהרשות המקומית, והנתונים מגיעים למאגר הכלבים הארצי של משרד החקלאות. זה חל גם על כלב מגזע ביגל. מה שהמאגר הארצי לא עושה הוא לענות לסריקה מעבר לגבול. הפרופיל החינמי של United Pet Club סוגר את הפער: הפרטים שלכם צמודים לכלב מכל מדינה. רשמו את הכלב בכמה דקות.

חמש עשרה ספרות מתחת לעור של כלב מגזע ביגל מצביעות עליכם רק כשמאגר אומר את זה. תנו ל-United Pet Club להגיד את זה בחינם: הרשומה לא פגה, מקבלת כל יצרן שבב, וכל שינוי פרטים חינם. רישום השבב קודם, החשבון מיד אחריו.